מאגר סיפורי מורשת

שמי פורטונה בוזגלו, נולדתי בשנת 1932 במקנס שבמרוקו.

החיים שלי השתנו בגיל שש כשאימא שלי נפטרה. לא היה ידוע למה, היא הייתה בריאה לגמרי ופתאום, ביום אחד, היא הלכה לעולם שכולו טוב.

אבא שלי עבד בצבא, היה לו נשק, שיבצו  אותו לתפקידי שמירה, והוא נמצא מעט מאוד בבית. כשאימא שלי נפטרה היה קושי גדול עוד יותר, כי לא היה מי שיטפל בנו. אבא שלי הלך לרבנים וסיפר להם את המאורע, והם השיבו לו שהוא יצטרך להעביר את שתי הבנות, למשפחות אומנות בעקבות המצב. העבירו אותי למשפחה אומנת, כשהייתי בת שבע פחות או יותר, ואת אחותי העבירו למשפחה אחרת. הגעתי למשפחה שלא הייתה דוברת צרפתית כמוני, והם התנהגו אליי ברוע  לב, הכו אותי, העבידו אותי בבית, ואני בכיתי המון. בכיתי על הקושי, ועל כך שאין לי למי לפנות,  לא סבתא, לא דודה ולא אף אחד אחר. אמנם הבעל היה טוב, אך האישה הייתה רעה מאוד. לא למדתי בבית הספר, ועד היום אני לא ממש יודעת לקרוא ולכתוב, ועל כך מאוד כואב לי.

לאחר שאבי התחתן עם אישה ממוצא מרוקאי, שהיו לה ילדים עוד מהבעל הראשון, חזרתי לגור בביתי עם אבי ואחותי. מכיוון שהיו עוד אנשים נוספים במשפחה, הקושי הכלכלי היה אפילו עוד יותר גדול. אך אבא שלי שמר עלינו כל הזמן, ופרנס אותנו, בדיוק כמו שפרנס את האימא והאחים והאחיות החורגים שלי.

בשנת 1954 עלינו לארץ ישראל. עלינו בשמחה רבה, אך עדיין התאכזבנו וכאבנו כאב רב, על אחי שלא ידענו היכן הוא נמצא. זה התחיל בכך שאמא שלי מתה, כשהוא היה רק בן שלושה חודשים. כשהגיע לגיל שמונה עשרה, הוא הלך לשרת בצבא בצרפת, והחליט להישאר לגור שם. לא דיברנו איתו שלושים וחמש שנה ולא ידענו איפה הוא גר או מה מצבו. אבי בכה המון על כך, וניסה למצוא כל דרך אפשרית כדי לדעת היכן הוא. הוא שאל קצינים בצבא וחיפש זמן רב אך ללא הצלחה.

מאלבום התמונות בצעירותי

כשהייתי בת שישים הייתי בחיפה, ופתאום ניגשה אליי אישה אחת ואמרה לי: "את הבת של אלברט?" (האבא שלי) אמרתי לה: "כן, מאיפה את יודעת?" ואז היא אמרה לי: "אני הכלה של מי שגידלה את רמו (אח שלי)" רצתי אחריה לבית שלה בקריית אתא, והיא השיגה לי את המספר של אחי! אני זוכרת כשדיברתי איתו בפעם הראשונה, זה היה בצרפתית, ואמרתי לו: "רמו אני אחותך אתה זוכר אותי?" והוא אמר לי ישר את שמי "פורטונה, פורטונה!" והשבתי לו שזו אני. מאז אותה שיחה נפגשנו ואנחנו בקשר כבר כמעט עשר שנים.

הזווית האישית

נהוראי: החוויה שלי מהעבודה היא טובה מאוד, למדתי המון דברים חדשים מסבתא שלי וגם העברנו עוד זמן איכות ביחד ובגלל שלא יוצא לנו להיות הרבה זמן ביחד זה היה כיף ומחזק. היה לי כיף לשמוע סיפורים על החיים שלה מפעם, וגם להיזכר בסיפור של סבתא שלי פורטונה על אמה ז"ל.

אני שמח שעשיתי את העבודה הזו מאוד. הייתי רוצה לאחל לסבתא שתהיה בריאה, שתזכה לאריכות ימים, ותחיה וחיים טובים, ושהקשר שלנו יהיה חזק, ונדבר יותר ונהדק את הקשר.