מאגר סיפורי מורשת

שמי מרסל יפרח. נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו בתאריך: 18.5.1959 להוריי, מכלוף ואסתר. שמי במרוקו היה מסעודה, אחרי שעליתי לארץ ישראל שונה שמי למרסל.

בשנת 1961, כשהייתי בת שנתיים וחצי, עליתי עם אחיי  והוריי לארץ. אחי, אשר, שושי, מאיר, ושרלי נולדו בישראל, והאחים, ניסים, מזל, רחל, יצחק, שולה, גבי, וסבתי מרסל, נולדו בקזבלנקה שבמרוקו.

בתקופה הראשונה לעלייתנו גרנו בעיר לוד בצריפים. אמי עבדה כעקרת בית, ואבי עבד בתעשייה האווירית. החיים לא היו קלים באותה תקופה. ההורים עבדו קשה מאוד כדי שתהיה פרנסה, ושהחיים יהיו נוחים. לא הייתה מכונת כביסה, בעבר השתמשו בגיגית, וכיבסו ידנית ושפשפו את הבגדים, זאת הייתה  השיטה הכי טובה אז. הילדים עזרו להוריהם בעבודות הבית והעריכו את מה שהיה להם.

הוריי חינכו אותי  לכבוד ולערכים, ויתור ועזרה לזולת. הקשר המשפחתי תמיד היה חשוב בביתנו והיינו מתארחים אצל הדודים לזמן רב וגם אנו אירחנו אותם רבות.

כשהייתי קטנה שיחקתי במשחק שמאוד אהבתי שקוראים לו שבע אבנים. אהבתי מאוד לשחק עם חברותיי בשבע אבנים, היו לי משחקים  נוספים למשל כמו: חמש אבנים , גוגואים, גולות, קפיצות בחבל, ועוד… אבל  האהוב עליי ביותר היה שבע אבנים.

למדתי בבית הספר היסודי בעיר לוד. בילדותי אהבתי לשחק, לרקוד וללמוד. היו לי חברות מבית הספר. שרתי בשירות לאומי בפנימייה דתית בכפר חב"ד, בית רבקה.

היום אני עובדת כגננת לילדים קטנים, אני גם תופרת בובות ובגדים, אני אפילו תופרת את התחפושות לנכדים שלי לחג פורים.

כשהוריי נפטרו, הכרתי את בעלי יהודה והתחתנו. נולדו לנו  שלושה ילדים, שתי  בנות ובן אחד. לבת הבכורה שלי קוראים לירז, לאמצעית מורן, ומור הוא בני הקטן.

מסר לדור הצעיר: אני  רוצה להעביר מסר לדור הצעיר, ולומר  לכם שתשחקו ותבלו כמו בתקופה שלי. אנחנו מאוד אהבנו לשחק ולא היינו מפונקים כמו הדור הזה. לא צריך להיות צמודים למסך כי אין כמו לשחק בחצר.

הזוית האישית

טליה: תודה לך סבתא, סיפור הילדות שלך פשוט מרתק. נהניתי מאוד, אני אוהבת אותך הכי בעולם, ואת סבתא שכל אחד היה רוצה, תודה שהסכמת לשתף את סיפורך המרתק שלך פה, למדתי המון עלייך, ואני אוהבת אותך תודה לך סבתא.