מאגר סיפורי מורשת

סבתא מריסה רחמן, נולדה בעיר קהיר שבמצריים, בשנת 1953 בשם מריז (שמה בארץ מריסה). אבא של סבתא ראה סרט, בו משחקת שחקנית אשר מאוד אהב בשם מריז, וכך הגיע הרעיון לשם, אך יש לסבתא גם שם שני והוא זקיה – על שם סבתא שלה (נהוג היה במשפחה לקרוא לילדים על שם הסבים והסבתות).

סבתא נולדה לאימא ג׳ודית (בארץ שמה יהודית) ולאבא ויקטור מנשה. סבתא עלתה עם משפחתה לארץ, בשנת 1956 (הייתה בת שלוש), לאחר מבצע סיני, (הם עזבו את מצריים בגלל העוינות שהייתה מצד המצריים ליהודים). סבתא ומשפחתה ברחו מקהיר לארץ דרך איטליה. הם הגיעו לארץ ונשלחו לדימונה, שם גרו במשך חודש וכולם שם היו עולים חדשים, עד שדוד של סבתא אסף אותה ואת משפחתה לביתו בבאר-שבע. לאחר מכן הם קיבלו דירה בבאר-שבע שם גרו שנתיים וגם שם כולם היו עולים חדשים.

ביתם היה קטן, צנוע וכל סביבתם הייתה חולות. אבא של סבתא, ויקטור, רצה שאחיה הגדול של סבתא, עובדיה (שהיה גדול ממנה ב-10 שנים), יעשה בגרות, אך בבאר שבע לא היו בתי ספר המאפשרים כך, אז ויקטור מצא דירה בתל-אביב, בשביל שעובדיה ילמד בבית ספר עם בגרויות.

סבתא גרה עם משפחתה בתל אביב מגיל חמש עד שהייתה בת חמש עשרה. בתל-אביב היו הרבה צברים ומעט עולים חדשים. סבתא למדה שם בבית ספר "דוגמא" עד כיתה ח׳ ומכיתה ט׳ למדה ב"אליאנס", אשר נמצא ברמת אביב. בהתחלה גרו סבתא ומשפחתה בדירה משותפת. סבתא גרה בחד עם סבתא שלה בחדר כניסה. אחיה של סבתא, עובדיה, ישן במיטה נפתחת באותו חדר ולהורים של סבתא חדר משלהם. המשפחה השנייה שהייתה שותפה לדירה הם היו הדודים של סבתא ושני ילדיהם, אשר ישנו בחדר השלישי. הבית בסך הכל היה קטן (במיוחד המטבח).

בגיל חמש עשרה, סבתא ומשפחתה עברו לגור בת-ים, אבא של סבתא סוף סוף יכל לקנות בית משלו, שם סבתא התגוררה עד אחרי צבא. בבת-ים הם גרו בבית חדש בקומה רביעית. בבת ים סבתא הרגישה הרבה יותר נח כי כבר חיה בארץ הרבה. סבתא גרה תקופה קצרה עם סבתא שלה (כי היא נפטרה), אז להורים של סבתא חדר משלהם ולסבתא חדר משלה (עובדיה כבר לא גר איתם כי עבר ללמד בחיפה עוד שהיו בתל-אביב).

אימא של סבתא הייתה עקרת בית, אך הייתה מאוד מוכשרת באפייה, סריגה, תפירה ובישול (מכל דבר קטן הייתה מייצרת משהו חדש). לאבא של סבתא הייתה במצריים חנות למכשירי כתיבה. שעלו לארץ הוא למד עברית באולפן כשומר לילה במפעל. שסבתא ומשפחתה עברו לתל-אביב הוא החל לעבוד בתעשייה האווירית (מב"ת) כאחראי על רכש בארץ. סבתא דיברה עם הוריה צרפתית, עם סבתא שלה דיברה לדינו, והוריה של סבתא דיברו ביניהם ערבית. היה לסבתא קשה לקלוט את העברית עם שלוש השפות המדוברות בבית. אבא של סבתא קלט את העברית תוך שנתיים, אך אימא של סבתא לא קלטה. אח של סבתא קלט את העברית הכי מהר במשפחה, סבתא של סבתא לא ידעה כלל עברית וסבתא קלטה את העברית ששיחקה עם ילדי השכונה.

זיכרונות שהיו לסבתא מתקופת הילדות: היו לסבתא הרבה חברים בשכונה בתל-אביב, הם נפגשו ושיחקו יחד בתופסת, מחבואים, חבל, קלאס, גומי, מוקש לילה ואש לילה. כל יום הייתה מחכה סבתא שאביה ויקטור יחזור מעבודה כדי ללכת איתו לים (הם גרו ליד חוף שרתון).

סבתא זוכרת שבמלחמת ששת הימים (בה הייתה בת 13) היא ומשפחתה כיסו את החלונות, כדי שלא יהיה אור כי שהתחילה המלחמה כולם היו צריכים להיות החושך. סבתא מאוד מתגעגעת לריחות הזכורים לה, של האפייה והבישול של אימא שלה, ולכן כל פעם לפני שאנחנו באים אליה ואל סבא הביתה, היא שואלת אותנו מראש איזה אוכל להכין לנו כי היא רוצה שגם לנו יהיו זיכרונות כאלה.

שסבתא שירתה בצבא היא שירתה כקשרית בבסיס הקריה שלא היה רחוק מאיפה שסבתא גרה באותו הזמן. הבסיס שאופיין כבסיס פתוח, אבל סבתא והקשריות היו נאלצות לישון שם ולהתמודד עם תאני בסיס סגור. סבתא קיבלה בונוס ושירתה בשארם חודש ובכוכב הירדן חודש, בנוסף על כך שירתה במילואים ב"בור" שבקריה, במלחמת יום כיפור מה שהייתה עבורה חוויה משמעותית. במבט לאחור סבתא רואה כי השירות הצבאי תרם לה חברתית והיא נהנתה ללמד מתפקידה. סבתא למדה על עצמה כי היא סובלנית, חדורת מטרה וטובה בארגון זמן נכון.

סבתא בטיול אחרי צבא בהולנד

סבתא הכירה את סבא כשגרה בדירה שכורה בנווה אביבים עם שותפים שסבא היה אחד מהם. סבתא למדה באוניברסיטת תל-אביב וסבא בסמינר הקיבוצים. סבתא הייתה בהריון לראשונה בגיל 26 ואז סבא הציע לה נישואין. סבא וסבתא התחתנו בבית כנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל-אביב בשנת 1979, סבתא זוכרת כי היא מאוד התרגשה ונהנתה מצילומי החתונה בחוף הים. אז היה מקובל לצאת לירח דבש, אבל סבתא וסבא לא יצאו כי סבתא רצתה לגמור את הלימודים לפני הלידה. את סבתא ריגשו בעיקר הברכות שקיבלה בחתונה ולא המתנות.

בתחילת הנישואין סבא וסבתא גרו עוד בבית בו גרו לפני בגבול של בני ברק ורמת גן, הבית היה נחמד, דירת שני חדרים. הייתה מרפת בא לסבתא זכורים העציצים שהייתה מטפלת בהם. הייתה לסבתא חוויה לפגוש דתיים וחילונים, במיוחד שהייתה גרה בבניין מעורב. כמשפחה חדשה סבתא וסבא התפרנסו מהעבודה של סבא כמורה לספורט וכמציל בבריכה וסבתא טיפלה באבא שלי (הבן הבכור) ולאחר מכן שאבא שלי היה בן חצי שנה הגיעו לכברי, קיבוץ כברי בו גרים עד היום. סבתא החלה לעבוד כמנהלת חשבונות ואז כרואת חשבון, השיקול העקרי שבזכותו בחרה במקצוע רואת חשבון הוא שסבתא מאוד ריאליסטית בחשיבתה וזה יותר קל לה מאשר במקצועות הומנים.

סבא וסבתא אהבו ללכת לסרטים ולנסוע לים (מה שאוהבים עד היום) ואהבו גם ללכת למסיבות ריקודים. נקודות החוזקה של סבתא הן שהיא מאוד טובה באפייה ובבישול, מאוד יצירתית, נקייה ומאורגנת ורגישה לזולת. נקודות החוזקה של סבא הן שהוא עם הרבה הומור (עד היום) והוא אדם מאוד טוב, רחב לב וחברותי.

הזוית האישית

סבתא מריסה: שמחתי להיבחר מכל הסבים לעבוד עם נוגה. נהנתי מאוד מהתהליך, הייתי רוצה לבוא יותר לכיתה ולהיות שותפה. תודה!

נוגה: נהנתי מאוד עם סבתא והכרתי אותה יותר לעומק. היה מעניין ומסקרן, תודה!