מאגר סיפורי מורשת

שמי ורוניקה ובחרתי בדמותה של סבתא שלי מרינה לתיעוד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. בחרתי להציג את דמותה משום שסיפור חייה מאוד מעניין ולדעתי גם מרגש. כיום סבתא שלי בת 57, מתגוררת בנתניה ועובדת כמהנדסת.

סבתי נולדה בשנת 1966 למשפחת אליב היהודית באזרבייג'ן. לסבתי הייתה אימא שקראו לה אנטונינה ואבא שקראו לו ולמאן. בנוסף היו לה חמישה אחים ששמם: נינה, תמרה, אמה, יורי ואנטולי. אמה של מרינה נפטרה כאשר סבתי הייתה בת שמונה. לאבא שלה הייתה מחלה קשה שבגללה היה נזקק לסיוע תמידי. אבא שלה היה במיטה כל היום וסבתא הייתה צריכה לסעוד אותו, ‏לדוגמא: להאכיל אותו, לנקות ‏אחריו, להחליף מצעים ועוד.

בתקופת בית הספר סבתי הייתה צריכה ללמוד תוך כדי שהיא שומרת על האחים שלה ועוזרת לאבא שלה. בזמן הפנוי שנשאר לה סיימה את עבודות הבית. ‏

סבתי למדה כמהנדסת בלימודיה האקדמאיים. מכיוון שגידלה את ילדיה הקטנים בבית, לא יכלה לעבוד במקצוע אותו למדה ועבדה כמורה למוסיקה בגן חובה.

סבתי עלתה לארץ בגיל 35. בתחילה טסו ‏לארץ ישראל רק סבא שלי יחד עם בנם הקטן (שהוא אבא שלי) והשאירו מאחור את סבתא ובנה הגדול. לאחר שנה, ‏סבתי החליטה ‏לעבור לגור עם בעלה גם בארץ ישראל, אבל זה לא היה פשוט. סבתי לא רצתה לאבד את הדירה שברשותם והייתה חייבת להעביר את הנכס למישהו אחר. לבסוף סבתי כתבה את דירתה על בנה הגדול שנשאר באזרבייג'ן.

סבתי ‏אהבה לנגן על פסנתר ועל כינור, בילדותה למדה נגינה על כלים אלה, ‏בהמשך זה פתח לה את הדלת לתחום הוראת המוסיקה בגני ילדים וגם ללמד מוסיקה בשיעורים פרטיים.

הזוית האישית

ורוניקה הנכדה המתעדת: מאוד שמחתי לעשות את התיעוד במסגרת התכנית, למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא ועל סיפור החיים המעניין שלה.