מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של סבתא מרינה שלו שטוק

שמי שלו שטוק, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי מרינה אברמוביץ. סבתא מרינה נולדה ברוסיה בשנת 1956, בעיר לנינגרד לבית משפחת בלנקי, היא עלתה לארץ בעלייה הגדולה מרוסיה בשנת 1991. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90.

סבתא מרינה מספרת:

שמי הוא מרינה אברמוביץ, נולדתי בשנת 1956 וגדלתי בעיר לנינגרד שבברית המועצות. התגוררתי בבית בעל שלושה חדרים. השכונה בה גרנו, הייתה מלאה בהרבה בתים גדולים, גינות גדולות והרבה גשרים.

בילדותי שיחקתי עם חברי הרבה משחקים מחוץ לבית, בעיקר: במחבואים, תופסת, רכיבה על אופניים וקלאס. למדתי בבית ספר אחד שהיה גם חטיבה וגם תיכון ביחד. שם למדתי במשך עשר שנים, באותו בית ספר.  התלמידים כיבדו מאוד את המורים ולא העזו להמרות את פיהם.

בנעורי

לא שרתי בצבא, כי למדתי באוניברסיטה בעיר לנינגרד. למדתי בפקולטה למשפטים בין השנים 1974- 1979. עם תום לימודי בשנת 1979 התחתנתי. בין השנים 1980 – 1985 נולדו שני ילדינו.

עבדתי כעורכת דין, במקצוע שלמדתי, ברוסיה משנת 1980 עד לשנת 1990.

העלייה לישראל – 1991

בשנת 1991, עליתי לישראל, כשהייתי בת 35. עליתי יחד עם בעלי ושני ילדי. בהתחלה היה קשה להסתגל לחיים החדשים בישראל, כמו לכל העולים החדשים קשיי שפה, מנגים, מציאת מקום עבודה, אבל עם הזמן, למדנו את השפה ומצאתי עבודה כעורכת דין, לאחר שעברתי קורס הכשרה מיוחד.

בישראל עבדתי כעורכת דין, 24 שנה, עד שיצאתי לפנסיה. זה היה בשנת 2018.

תקופת מגפת הקורונה

הפרישה לפנסיה הייתה בדיוק כשהתחילה מגפת הקורונה. בתקופת הסגרים בגלל הקורונה, הייתי כל הזמן בבית והמצאתי לעצמי עיסוקים, כמו קריאת ספרים אהובים, עזרה לילדים ולנכדים וכל מיני עיסוקים שהיו נחוצים בימי מגפת הקורונה.

הזוית האישית

סבתא מרינה: המסר שלי הוא: לא לפחד וללכת קדימה ובסוף הכול יסתדר.

סיפורה של סבתא יהודית סלונים תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בבית הספר אמירים, בבנימינה-גבעת עדה, בהנחיית המורה זימרית קוחול.