מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע של משפחתי לישראל – מנחם פוקס

עמית עם סבא מנחם בכיתה
סבא מנחם עם סבא רבא גודל ז"ל
איך הפכנו מדור שורד שואה למשפחה גדולה

שמי מנחם פוקס, נולדתי בעיר רובנו שבאוקראינה בשנת 1951. אחי, אחותי ואני נולדנו לאחר מלחמת העולם השנייה, אני נקרא על שם סבי מנדל ז"ל.

סבי ז״ל נספה בשואה עם מרבית משפחתו ואבי היה אחד הניצולים היחידים במשפחה זו. אבי, שחווה אובדן כה גדול במהלך תקופת השואה, שאף כל הזמן לעלות לארץ ישראל. עקב המגבלות ואיסורים לבצע זאת מאוקראינה, חיפש אבי דרכים יצירתיות לעשות זאת. בתושייה ועורמה ביקש אבי אישור מעבר לחיות בפולין, ולכך הרשויות הסכימו. בשנת 1954 עברנו להתגורר בפולין וזמן קצר לאחר שהגענו לשם, ניגש אבי לשגרירות ישראל וביקש אישור עלייה לארץ.

לאחר שהות של שנתיים בפולין, בשנת 1956 עלינו כל המשפחה לישראל. העלייה לארץ הייתה דרך הים על סיפונה של האונייה ״תיאודור הרצל״. הגענו לחופי נמל חיפה בערב ראש השנה. מכיוון שכל המדינה והרשויות היו בחופשה, המתנו עוד שלושה ימים על סיפון האונייה עד שירדנו לחוף. המדינה הכווינה אותנו ושיכנה אותנו במעברת קריית גת.

אבי – שהיה חרוץ מאוד – יומיים מרגע הגעתנו למעברה נסע אל תל אביב על מנת לחפש עבודה. למזלו מצא עבודה בנגריה בה גם ישן באותו לילה. החל מאותו יום בו מצא עבודה בנגריה, התנהלו חייו בין קריית גת לתל אביב. במהלך השבוע שהה בתל אביב ובסופי שבוע היה מגיע הביתה לקריית גת.

את אישתי ריקי הכרתי עוד באוקראינה. היא הייתה בתם של חברים טובים של הוריי גם באוקראינה, הם הגיעו לארץ אחרינו. תמיד חשבתי שאני וריקי בני משפחה, מכיוון שחגגנו תמיד את כל החגים ביחד, אולם כשהתברר לי שלא נכון הדבר – התאהבתי בה והתחתנו. לריקי ולי נולדו שלושה ילדים: טל, שחר וחן, שהיא אימא של נכדתי עמית.

שירתי בחיל ההנדסה כחובש ונהג אמבולנס, השתתפתי בכל מלחמות ישראל, ממלחמת יום הכיפורים עד מלחמת לבנון השנייה ועוד הרבה שנות מילואים.

אנחנו מתגוררים בנוף הגליל. במהלך השנים עבדתי במפעל לייצור מתכת, כיום אני נהנה מתקופת הפנסיה. המשפחה המורחבת שלי, שמנתה פעם חמש נפשות, כיום מונה 35 נפשות.

משפחתי המורחבת כיום

תמונה 1

אירוע מכונן – פגישה גורלית

באחד הימים התבקש אבי ז״ל לנסוע עם המנהל שלו להרכיב ארון ברמת חן. כאשר נכנס אבי לדירה, הוא כמעט התעלף: לתדהמתו עמד מולו בעל הדירה אליה התבקש להגיע, והסתבר שהאיש שעמד מולו היה לא אחר מאשר ארוסה של אחותו מלפני המלחמה – אף אחד לא ידע מה עלה בגורלו במהלך השואה. שמו של האיש היה שלמה אבני, שברבות הימים התמנה למנכ״ל משרד השיכון ועל שמו נקרא הישוב גבעת אבני, ועוד מספר בתי ספר שדה בצפון ובדרום.

פגישה זו שינתה עד אין קץ את חיי משפחתנו. לאחר שלושה חודשים עברנו למעברת בת ים ולאחר עוד חצי שנה קיבלנו דירה בשיכון דירות בבת ים.

הזוית האישית

סבא מנחם: שמחתי לספר על כל מה שעברתי מאז ילדותי ולשתף את נכדתי בימי שמחה ועצב שעברה משפחתי.

הנכדה עמית: מאוד נהניתי לעבוד עם סבא ולשמוע את הסיפורים מילדותו, למדתי המון דברים חדשים עליו. לא כל כך זכיתי לראות הרבה את סבא רבא (גודל), ועכשיו אני יודעת עליו יותר ועל מה שעברה משפחתי בשואה. סבא גודל נפטר בגיל 96 והקים בארץ משפחה לתפארת.

מילון

אוניית תיאודור הרצל
תיאודור הרצל הייתה אוניית הנוסעים השלישית של חברת השיט הלאומית הישראלית צים ועד בניית האונייה שלום הייתה אוניית הדגל של החברה. האונייה נקראה על שמה של אוניית המעפילים "תיאודור הרצל", ועל שם חוזה המדינה תיאודור הרצל. (ויקיפדיה)

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)

שיכון
סוג של בניין /שכונת מגורים אשר את בנייתו יוזמת הממשלה על מנת לשכן את התושבים.

ציטוטים

”חשוב לזכור שמשואה גמורה חווינו תקומה, ויש לשמר אותה“

הקשר הרב דורי