מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל כמראני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה מתעדים את סיפורי הנכד אריאל כנות בסיוע יהלי וודרובניק, אנו מנציחים את הסיפור במאגר המורשת של התכנית.

ילדותי במעברת הרצליה

הוריי, שמחה וירמיהו פור, עלו מעיראק בשנת 1949, היישר למעברה בהרצליה. הם שוכנו באוהלים שהיו מצויים בשפע בימים ההם במעברות. הוריי היו אנשים ערכיים עם אהבה ללא גבלות לארץ ישראל. הם עלו עם שישה ילדים ותקופת חייהם הראשונה בארץ ישראל לא היו פשוטה כל כך.

בשנת 1953 נולדתי אני במעברה, השמינית במספר הילדים במשפחת פור. לאחר מגורים של שנים במעברה, בשנת 1956 עברנו לבית של שני חדרים ברמת השרון. בבית היה לנו כ-  40 עצי פרי שאנחנו הילדים טיפלנו בהם, השקינו וצבענו את הגזעים שלהם. אני בתור ילדה קטנה כבת שלוש זוכרת שהייתי בעיקר משגעת את האחים שלי ורודפת אחריהם עם צינור מים. בחצר היה לנו גם דיר של עיזים, תרנגולות חופש, חתולים וכלבים.

על מנת להתפרנס, אימא שלי לקראת ערב הייתה חולבת את העיזים ומוכרת חלב טרי לשכנים. אותנו הילדים הקטנים אימא הייתה שולחת לאסוף את הביצים מהתרנגולות. בינתיים נולד עוד ילד למשפחה, בן הזקונים – הרצל. לא היה פשוט לגדל תשעה ילדים: המצב הכלכלי היה רע, אבא שלי עבד בבניין ומשכורתו הייתה נמוכה. קונים כל החודש בחוב במכולת וקשה. אבא היה מקבל את המשכורת החודשית, קורא לי ואומר: "לכי ותגידי למסעודה (בעלת המכולת) שתעשה חשבון", וכך כמעט כל המשכורת הייתה הולכת למכולת. (לא סתם היה שיר באותה תקופה: "כל המשכורת ישר למכולת"). למרות שגדלנו עם מחסור, גידלו אותנו באהבה גדולה. השרישו לנו את האהבה לישראל ולא הרגשנו שחסר לנו משהו חומרי.

תקופת ההתבגרות

הייתי "תולעת ספרים", פעמיים בשבוע הייתי הולכת לספרייה עם חברות להחליף ספרים. היו לנו חוברות של ביל קרטר (מערבונים), אחד מהתחביבים שלי היה לעשות תחרויות עם הבנים מי גומר לקרוא ראשון את הסיפור ותמיד הייתי מנצחת.

משחקי הילדות שלנו, כמו כולם באותם הימים, היו עם כל החברים בשכונה: קלאס, חבל, שבע אבנים, הקפות וארבעה מקלות. המשחקים המשותפים עם ילדי השכונה גרמו לנו לפתח יכולות חברתיות בריאות שמהן התפתחנו בהמשך.

למדתי בבית ספר תיכון על שם "רוטברג" במגמת עיצוב אופנה סיימתי עם בגרות. התגייסתי ב- 18 ליוני 1972. לאחר הטירונות שיבצו אותי לחיל הים. עשיתי קורס מוכמי חוף. למרבה הפתעתי הוצבתי לשרת על גג כלבו שלום בתל אביב –  כן, מסתבר שהיה שם בסיס. הבסיס היה די סודי והיה אסור לעלות עם מדים לגג של הבניין, אז הסתובבנו ועלינו לבסיס רק עם בגדים אזרחיים. מאוד הפריע לי שאיני לובשת מדים וביקשתי מהמפקד שיעביר אותי לבסיס אחר. העבירו אותי לבסיס חיל הים באשדוד, וכשהתחילה מלחמת יום כיפור התנדבתי לעבור לבסיס באל עריש שבסיני (כיום שייכת למצרים). אחרי השירות בצבא עבדתי כמזכירה במשרד החינוך וגם תקופה מסוימת בבנק.

בשנת 1979 נישאתי למשה (סבא), נולדו לנו שלושה ילדים: אורי, יוסי (אבא של אריאל) וענבל. גרנו בשכונת יפו ד' בתל אביב. לימים עברנו לחולון ואנחנו גרים שם עד היום.

הזוית האישית

סבתא רחל: הייתה לי חוויה נהדרת, חיכיתי כל הזמן למפגשים, אף על פי שנסעתי כמעט יום שלם הלוך ושוב על מנת להשתתף בתכנית.

אריאל הנכד ויהלי: היה לנו מאוד כיף, כל הזמן חיכינו למפגשים, שמענו, נהנינו ולמדנו הרבה מהתקופה של מדינת ישראל בתחילת דרכה.