מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי ויסמן, בילדותי מרים רביבו, נולדתי בשנת 1961 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. לפי סיפוריה של אמי, החיים במרוקו היו מעורבים בין יהודים לערבים מוסלמים, הייתה שנאה גדולה (אמי סיפרה שהיא קנתה נעליים לאחי שהיה בן 9, באותו יום ירד לשחק בגינה והגיע ילד ערבי חלץ לא את הנעליים וברח!). היה ליהודים קשה שם.

חלומם של כל היהודים במרוקו היה לעלות לארץ ישראל. בשנת 1964 הייתה עלייה לארץ דרך סוכנות יהודית שעזרה ליהודים במרוקו לעלות לארץ ישראל, זה לא היה פשוט. הוריי השאירו מאחור את כל רכושם, לקחו רק דברים בסיסיים ויצאו בלילה עם אנשי הסוכנות היהודית הישר לשדה התעופה לצרפת. יש יהודים שהחליטו להישאר בצרפת אבל הוריי עלו על אונייה והגיעו לנמל חיפה. הדרך לארץ הייתה כרוכה בקשיים רבים, עיכובים של משפחות שלמות עם ילדים. אבל הכל השתנה כשהגיעו לארץ ישראל והגשימו את חלומם.

עלייה לארץ ותקופת מעברות

בשנת 1964 הגענו לישראל לנמל חיפה ומשם העבירו אותנו אל מזכרת בתיה שליד העיר רחובות, קיבלנו בית מהסוכנות היהודית בית בעלות סמלית. גרנו שם במשך שנתיים, הייתי בגן ילדים בת 3-4, היינו משחקים מחבואים ותופסת, רצנו בפרדס שמאחורי הבית וטיפסנו על עצי תותי בר כדי לקטוף אותם.

בשנת 1966 עברנו למעברת בת ים, שם גרנו בצריף של שני חדרים שמונה נפשות, כשהמקלחת והשירותים מחוץ לבית. החיים לא היו פשוטים, להוריי ההשרדות הייתה קשה. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, במעברה לא היו מקלטים, זכור לי שבשעת אעזקה אמי הייתה רצה איתנו למקלט בבניין ממול.

בשנת 1968 עברנו לשיכונים לבניין בן ארבע קומות, שם היו תנאי הרבה יותר טובים כגון: מקלחת בתוך הבית ואמבטיה מפנקת. הבית היה בן 2.5 חדרים לשמונה נפשות, חדר שינה אחד להורים, סלון וחצי חדר שהייתה בו מיטה נפתחת. הבנות ישנו ראש וזנב והבנים ישנו במיטה נפתחת במרפסת ובסלון. חוויה שזכורה לי מחג הסוכות: אבי בנה את הסוכה מתחת למרפסת המטבח וכדי להקל עלינו הוא קשר חבל לסל, כך היה מוריד אוכל לסוכה.

מקצוע ועיסוק

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מוקפת בילדים, מלאה בסבלנות ואהבה. כשהתבגרתי, הבנתי שזה הדבר שאני רוצה להיות, גננת. בשנת 1966 פתחתי משפחתון קטן לתינוקות בני שלושה חודשים עד שלוש שנים. הגן שלי הפך לגן הגדול ביישוב שבו אני גרה ועד היום אני מגדלת דורות של אחים. אני מאוד נהנית מעבודתי והסיפוק הכי גדול שלי זה להתבגר ולראות את התינוקות של שהיו אצלי בגן נהיים מבוגרים.

חפץ מיוחד שעובר מדור לדור

חפץ מיוחד שעובר במשפחתי הוא צמיד זהב, אמי הביאה איתה ממרוקו שמונה צמידי זהב, אנחנו שלוש אחיות וכל אחת קיבלה שני צמידי זהב שעוברים במשפחתי.

כשהתחתנתי נולדה לי בת בכורה והעברתי אליה את צמיד הזהב שעבר מאמי. נולדה לי עוד בת וגם היא ענדה את צמיד הזהב, בתי הבכורה התחתנה ונולדה לה בת בכורה. העברתי לנכדתי הבכורה צמיד והיום נכדתי נושקת לגיל 18, בעזרת ה' הצמיד יעבור לצאצאיי.

תחביבים

בתקופת ילדותי שרתי במקהלה מאוד מפורסמת: "מקהלת צדיקוב". מגיל 8 עד גיל 17 שרתי במקהלה, היינו מופיעים כל שנה בטקס הממלכתי בהר הרצל, ייצגנו את ארץ ישראל בחו"ל ובארץ, אני מאוד אוהבת לשיר. היום אני שרה ומזמרת לילדים שלי בגן.

עוד תחביב שאני מאוד אוהבת הוא מתקני אקסטרים: אומגות צניחה חופשית שעשיתי בגיל 44, טיולי טבע, טיולי גיפים שעשיתי במדבר סהרה שבמרוקו (סגירת מעגל). כשהוריי נפטרו נשארה ירושה שאותה ניצלנו כל האחים לטיול שורשים במרוקו, ארץ הולדתנו.

הזוית האישית

דניאל הנכד וראובן: אני דניאל ממש נהניתי לשמוע ולכתוב על חייה של סבתא במרוקו, שנינו נהנינו מההשתתפות בתכנית ותיעוד הסיפור במאגר המורשת.