מאגר סיפורי מורשת

סבתא מרגלית הכינה מצגת לכבוד תכנית הקשר הרב דורי, מצגת אותה היא רצתה להציג ולספר על עצמה אך לא זכתה לכך. וכך היא מספרת: "נולדתי בתל-אביב בתקופת שלטון האנגלים בארץ ישראל לפני מלחמת השחרור, אבי נולד באיסטנבול שבטורקיה.

אבי היה בפלמ"ח ובהגנה ועבד בבנק אנגלו פלסטין שבישראל. במלחמת השחרור הוא היה בצבא ההגנה לישראל (צה"ל) ואמי נשארה בבית עם ארבע בנות וירדה אתנו אל המקלט, אחות אחת נשארה בבית. באותו הזמן עבר מטוס מצרי הפציץ את ביתנו והיא – אחותי – ברוך השם נשארה בחיים. אבי חזר מהמלחמה ובנה לנו צריף או פחון למגורים לחודש ימים בגן העצמאות בתל- אביב ולאחר המלחמה עברנו לגור ברמלה. היינו המשפחה היהודית השנייה ברמלה, בין כל הערבים והמצרים. גרנו בבית ערבי. למשפחתי לא הייתה פרנסה, אז אמי אמרה לאבי: "בוא נפתח דוכן פלאפל ונתפרנס מזה". למעשה, זאת הייתה עגלה שסוחבים כל יום עם כל המצרכים. בגשם בקור ובחום עבדנו לפרנסת המשפחה ועזרנו בהכל – עבודת הבית ופרנסת המשפחה.

החיים בשנות ה-50 היו קשים. לא היה אפילו אוכל לילידי הארץ. לעולים הוותיקים והחדשים – הממשלה חילקה כרטיסים לקבלת ביצים ועופות. אבל אנו הילדים נהנינו בכל דרך אפשרית, בעיקר ממשחקי רחוב רבים, מפני שלא היו הרבה מכוניות ברחובות, יכולנו להשתעשע בביטחון.

אבי נפטר כאשר שהייתי בת 13, בסיום כיתה ח', אנו כולנו – שש האחיות עזרנו לאימא להתפרנס. בזמנו הפלאפל היה מרכז העיר ומקום המפגש של כל רמלה, לא היה אוכל או מזון מהיר כפי שיש היום, "פלאפל זקי" היה קיים במשך 60 שנה!!

בזמנו בבתי הספר היסודיים נמשכו שמונה שנים: התיכון העיוני נמשך שלוש שנים (ולאחר מכן ארבע שנים) ותיכון מקצועי נמשך שלוש שנים. אני למדתי בבית ספר מקצועי אורט במגמת עיצוב אופנה. בגיל 18 נישאתי ליעקב בעלי, שהוא סבם של שי ועדי. לאחר הנישואין עברתי לחולון, ילדתי שלושה ילדים: שני בנים ובת, משפחה לתפארת, ואנו נשואים 56 וחצי שנים. אנו נשואים באושר עד היום הזה.

סבא וסבתא הם בעצם בני דודים… סבא התחיל לצאת עם סבתא כשהיה בן 23 והיא בת 17. הם התחתנו שנה לאחר מכן והיו נשואים 57 שנה באושר ואהבה גדולה. סבא עבד כנהג מונית ובפלאפל ודאג למשפחתנו. סבתא גידלה את כל ילדייה ותרמה לגידול הנכדים. סבתא עסקה בתפירה ועיצוב אופנה ובזמן הפנוי יצירה, שמחה ,ריקודים, בריכה, מתנ"סים וטיולים. היו לה הרבה טיולים עם סבא לתורכיה, הרבה נופשים עם אחיותיה ובילויים משפחתיים עם המשפחות המורחבות נפוסי וטואשי.

סבא וסבתא גרו בחולון בשלוש דירות: בגולומב, בהופיין ובגוש חלב, נולדו להם שלושה ילדים: אודי, איציק ואילנית. אודי התחתן עם לילך ונולדו להם שחר, טל ואור. איציק התחתן עם עמליה ונולדו להם תומר ועמית, אימא אילנית לא התחתנה והביאה אותנו לעולם.

מימין: סבתא וסבא ביום חתונתם, משמאול: בצעירותם

סבתא שאין לה תחליף…

אנחנו צמודות לסבתא וסבא מיום הולדתנו. גדלנו עד גיל 4 וחצי אצל סבא וסבתא עם אימא שלנו. לאחר מכן עברנו דירה. שנה לאחר מכן סבתא וסבא התגעגעו אלינו ועברו לגור ממש לידינו. גרנו בניין מול בניין במשך שש שנים. סבתא דאגה מאוד לליכוד וגיבוש המשפחה, ארוחות משפחתיות מורכבות בסופי שבוע ודאגה לכל נכד בארוחה. כל אחד ומה שהוא אהב לאכול. סבתא הייתה אדם שמח מאוד. הייתה רוקדת צוחקת וחייכנית. נפרדנו מסבתא בתאריך ה- 4.4.2022 בצער עמוק – חודשיים לפני יום הולדתה ה-75 של סבתא ויומיים אחרי יום הולדתו של סבא שעתיד לחגוג 80.

סבתא הכינה מצגת על חייה וחיכתה בקוצר רוח להציג בתכנית הקשר הרב דורי אך לצערנו לא הספיקה. בגלל האומיקרון חדלו להתקיים מפגשי הקשר הרב דורי בבית הספר. כך שסבתא זכתה להגיע למפגש אחד של פתיחה והכרות, מפגש בו הכנו יחדיו חנוכייה לכבוד החנוכה. סבתא נפטרה באופן פתאומי לפני פסח תשפ"ב. סבתא אהבה אותנו מאוד ודאגה לנו בהכל. לימדה אותנו הרבה דברים ובעיקר ציור ויצירה. סבתא הייתה ציירת משכמה ומעלה וציוריה מעטרים ומקשטים את ביתנו. היינו צוחקות איתה הרבה ומבלות איתה המון.

מאכלים אהובים של סבתא

מרק פסוליה (מרק שעועית עם אורז ובשר), מרק שושברק, לחמה עגון, קציצות עם זיתים, עוף ממולא ובשר בקוקי, ממולאים, בויקוס וקלסונס לשבועות, פיצה סבתא מרגלית, ספגטי בולונז, עוגת שיש.

תמונות שציירה סבתא

מהאלבום המשפחתי

סבתא יקרה ואהובה שלנו, אנו מודות לך על הכל!

על הטוב שלימדת ונטעת בנו, אהבת המשפחה, אהבת הנכדים ללא תנאי, אהבת החיים ואנרגיה טובה

טיולים ,בריכה, האוכל הטעים של סבתא

חמלה וקבלת השונה, יודעת להתפשר ולסלוח, החיוך, השמחה, הריקוד והילדותיות

נתינה אינסופית, שיחות נפש, תמיכה וחיבוק לאורך הדרך, ציורים יצירה אומנות ותפירה.

סבתא מרגלית יקרה ת.נ.צ.ב.ה 

הזוית האישית

שי ועדי: אנו אוהבות ומתגעגעות מאוד לסבתנו היקרה. באמצעות תכנית זו יכלנו לתעד ולהנציח את סבתא בדרך ייחודית בדיוק כמוה.