מאגר סיפורי מורשת

הנכדה טליה מתעדת את סיפור חייה של סבתא מיכל מזרחי.

בית ומשפחה של סבתא

מיכל מזרחי נולדה בארץ ישראל בשנת 1966, בביה"ח רמב"ם שבחיפה. סבתא הייתה בת זקונים להוריה, שאול ובת שבע כהן ואחות למאיר ואלי. סבתא קיבלה את שמה – מיכל מפני שלאביה קראו שאול. ממש כמו במקרא עם המלך שאול ובתו מיכל.

משפחתה של סבתא התגוררה בשכונת אלרואי שבקריית טבעון, ושם היא גדלה. הוריה היו אנשים פשוטים וצנועים. אביה, שאול, עבד במפעל בד שהיה בקריית חרושת. אמה, בת שבע, עבדה בחברת חשמל ופיקחה על עובדות הניקיון. כשמפעל הבד נסגר אביה התחיל למכור סנדוויצ'ים, ארטיקים ושתיה ברכב גדול ממש כמו "אוטו גלידה". הוא היה ממקם אותו במרכז המסחרי בקריית עמל שבטבעון. סבתא מיכל, שכבר הייתה ילדה בוגרת אז, עזרה לאביה בעבודה בהכנת הסנדוויצ'ים ובניקיון הרכב. והוא מאד פינק אותה בתמורה. סבתא זוכרת, שאבא היה נותן לחיילים תמיד אוכל בחינם ללא כל תמורה. הוא היה איש טוב לב וזאת תכונה, שהיא מאד העריצה בו וראתה בה דוגמא. כעבור מספר שנים אביה החל לעבוד במפעל הסיגריות "דובק" שבחיפה ממש עד לפנסיה.

הוריה חיו בפשטות ובצניעות, אך ב"ה תמיד התפרנסו בכבוד ודאגו שלא יחסר כלום לילדיהם. אחד מהדברים שסבתא זוכרת, שהיא ואחיה מאד אהבו, זה להצטרף לאביהם מידי שבוע לקניות בשוק "תלפיות" שבחיפה, לעבור בין הבסטות השונות ולבחור פירות וירקות טריים.

הוריה של סבתא הם ממוצא סורי ולרוב  דיברו ביניהם בבית בערבית ועם הילדים בעברית. אז בזכות זה סבתא מיכל מבינה היטב ערבית, ואפילו יודעת קצת לדבר. בבית הם בישלו ואכלו מאכלים ממוצא סורי-ערבי כמו, קובה מכל מיני סוגים, ממולאים מסוגים שונים. המאכל, שאהוב ביותר על סבתא היה עלי הגפן ועוד מאכלים טעימים כמו, שמבורק שזה מעין סמבוסק, בשר מטוגן ופאטייר שהוא מאפה ממולא עלי סלק. ביתם היה בית פתוח ותמיד היה מלא בחברים ואורחים.

תחביבים ועיסוקים

לסבתא מיכל היו הרבה חברות בנות גילה באלרואי ובטבעון בה גדלה. הן היו באות אליה הביתה. וכמו כן, גם היא הייתה הולכת אליהן. סבתא בעיקר אהבה לשחק עם חברותיה במשחקי ספורט שונים כמו: כדורגל, מחניים, כדורעף וכדור נוצה. משחקים נוספים שמאד אהבה הם: משחק "הדגל" וחמש אבנים. תחביב נוסף היה ללכת לטבול את רגליהם במי המעיין שבאלרואי, ליהנות מהאוויר הטוב ולאכול תותים מן העץ שנמצא עד היום במעיין. לסבתא הייתה ילדות פשוטה ושמחה.

סבתא הייתה ילדה חרוצה ומכיוון, שאמה עבדה שעות רבות מחוץ לבית, היא נרתמה לעזור במטלות הבית השונות, כמו: כביסות וניקיון הבית ואפילו למדה לבשל בגיל מאד צעיר. בתור נערה מתבגרת הייתה הולכת לעזור גם לבנות המשפחה הקרובה, שאז נישאו, ולא ידעו כל כך לבשל. היא עשתה זאת בשמחה רבה.

בנעוריה למדה סבתא "בבית הפקיד" שבחיפה. בשנת 1983 כשהייתה בת 17 נישאה סבתא לסבא אלי, שהיה חבר טוב של האחים שלה והיה ממש בן בית בביתם. סבא אפילו מספר, שהיה מנדנד את סבתא בעגלה, כשהוא היה ילד קטן מאד. והיא עדיין הייתה תינוקת רכה. לאחר הנישואים סבתא השלימה את לימודיה "בבית הפקיד". שנים ספורות לאחר סיום הלימודים, סבא וסבתא עברו לגור בעפולה. שם נולדה אימא שלי וכל האחים שלה. אחרי שש שנים בערך סבתא וסבא חזרו למקורות שלהם, ובנו את ביתם בשכונת אלרואי, שבקריית טבעון, ליד הוריהם. שם הם מתגוררים עד עצם היום הזה.

לסבתא חשובים מאד חיי המשפחה. היא אוהבת, שתמיד כולם נפגשים יחד ומזמינה אליה את כל המשפחה בשמחה רבה. חשוב לה שנהיה משפחה מגובשת ומאוחדת ונהנה מהמשפחתיות.

הזוית האישית

הנכדה טליה כהן: מאד נהניתי לשמוע מסבתא על משפחתה, ילדותה, נעוריה ותחביביה. הרגשתי כמה חשובה לה המשפחה. למדתי ממנה כמה חשוב לעזור ולכבד את ההורים ולשמוח בזה. למדתי גם, שהדברים הקטנים והפשוטים שיש לנו בחיים כמו בילוי עם המשפחה או זמן איכות עם חברות טובות גורמים לאושר ושמחה בלב. בעצם הבנתי, שחיים פשוטים וצנועים כמו שהיו פעם הם חיים מאד טובים ומאושרים.