מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל טולדנו נולדתי בתאריך 8.12.1945, להורים ששמם אברהם וימנה דרעי. נולדתי וגדלתי במרוקו בעיר פאס, שם עברו עלי ימי ילדותי ונעוריי עד גיל 14. יש לי תשעה אחים קטנים. אמי ילדה אותי בגיל 20, הם קראו לי בשם מזל כי הם פשוט אהבו מאוד את השם הזה.

גרנו בבית קרקע קטן אימא שלי ואבא שלי לא עבדו, הם קיבלו כסף מהמדינה, כי אימא שלי לא הרגישה טוב וסבלה מכאבי ראש. אימא שלי הייתה מבשלת ומנקה הרבה,  כי היא כל הזמן הייתה בבית. אבא שלי היה יותר בגינה, הוא טיפל בחצר. אבי היה המצחיק במשפחה שלנו.

העלייה לישראל וההסתגלות

עליתי לארץ ישראל באונייה, אני זוכרת שהיו הרבה מאוד קשיים גם בדרך לארץ וגם כשהגענו. היה לנו מאוד קשה גם בגלל התנאים שהיו, לא היה הרבה אוכל והייתי צריכה לעזור להורים שלי עם האחים הקטנים יותר. בתחילה, כשהגענו למעברה בבית שאן, חיינו באוהלים, ואחר כך החליפו לנו את מקום המגורים והעבירו אותנו למעברה אחרת, שם גרנו במבנה שעשוי מבטון. לא היה לנו הרבה מקום, הכל היה מאוד צפוף.

אני זוכרת שפעם אחת כשאחי ישן מצאו לידו עקרב ארסי, שכמעט עקץ אותו, העקיצה של עקרב ארסי זה מאוד מסוכן במיוחד לילדים קטנים. אבי העביר את אחי אליו, משך אותו אליו והעקרב נשאר באותו מקום.

אחרי תקופת התאקלמות התחלתי ללמוד קצת את האלף – בית וזה עזר לי מאוד, כי אני מאוד אוהבת לקרוא. לאט לאט בנינו חיים חדשים. בסוף העבירו אותנו לגור בבית שאן ושם אנחנו גרנו.

התחביבים שלי היו בעיקר לתפור, אני זוכרת שהלכתי למישהי שתלמד אותי לתפור ומאז אני כל הזמן תופרת. אני תופרת בגדים גם לילדים שלי ולאחים שלי. בתחילה כשנולדו הילדים הייתי צריכה לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה, אז פחות תפרתי, אבל זה התחביב שאני הכי אהבתי לעסוק בו.

פאס הייתה עיר הולדתי, המקום בו עברו עלי ימי ילדותי ונעוריי, שם ביליתי את רוב זמני, אין לי הרבה מה לספר מכיוון שלא למדתי שם בבית ספר כמעט. באותו תקופה היינו משחקים עם אבנים, היה לנו משחק, שמי שזורק הכי רחוק את האבן מנצח וגם היו גם משחקים עם חבל קפיצה.

 סבתא מזל היום

בעיר היו בתי ספר, גם יסודי וגם תיכון, אבל הייתי חייבת לעזור לאימא שלי, אז לא הלכתי ללמוד. היו תקופות קצרות שכן הייתי בבית ספר והכרתי כל מיני חברים והיינו נפגשים בחופשות קיץ…. אבל כשגדלתי הבנתי שאני חייבת לעזור לאימא שלי, כי אני הבת הבכורה ואין מי שיעזור לה חוץ ממני. כל פעם שהיה צריך לעזור הייתי מטפלת באימא שלי וגם הולכת ומנקה בתים. בתקופה הבוגרת יותר שלי, כבר לא היה לי זמן לחברים ולהנות.

ההיכרות עם סבא שמעון

ההיכרות שלי עם סבא שמעון הייתה דרך שידוך. אני הכרתי אותו לפני כן מהמסיבות וגם דרך חברים משותפים של המשפחה. למרות שהכרתי אותו כבר, שידכו ביננו כשהייתי בת 15. הוא היה יותר בוגר ממני בהרבה שנים, אז התחתנתי איתו בגיל 15 ולא ממש רציתי ולא הייתי מוכנה לזה. החתונה שלנו הייתה בגינה של חמי ועשו חתונה מאוד יפה עם שמלת כלה וכמובן שהלכתי למספרה. היו בערך 80 מוזמנים שבאותו תקופה זה היה הרבה אנשים.

לאט לאט התרגלתי לחיי הנישואים בגיל מוקדם. בגיל 16 כבר ילדתי את הלידה הראשונה שלי, שהייתה בבית חולים, זה היה בית חולים חדש, איך שגמרו לבנות אותו. שם ילדתי את בני הבכור ובלידה השנייה ילדתי את בתי בבית. עכשיו כבר יש לנו חמישה ילדים. שמעון עבד כמסגר והוא עבד במפעל שקראו לו חרסה לייצור כלים סניטרים, זה היה מותג מאוד ידוע. בזמנו החופשי הוא היה עושה כל מיני עבודות פרטיות כמו שערים לבתים ….

היום אני גרה ברמת גן יחד עם הכלבה שלי בל וחיה כרגיל. המשפחה אצלנו מתראה בחגים וגם לפעמים בשבתות לארוחות צהרים. אנחנו נפגשים גם באירועים מיוחדים חתונות ושמחות.

הזוית האישית

סבתא מזל: אגם, היה לי כיף לספר לך על הילדות שלי ואת סיפור החיים שלי. אני חושבת שזה גרם לך ללמוד גם איך אנשים בתקופה שלי חיו וזה הראה לך כמה החיים שלנו שונים משלכם ועד כמה וויתורים היינו צריכים לעשות בחיים, כי לא הייתה לנו ברירה. כשסיפרתי לך היה לי כיף והרגשתי שזה מחבר ביננו וגרם לנו ליצור שיח מאוד נחמד. אני מאחלת לך שתעשי מה שבא לך בחיים ושאת לא צריכה לעשות מה שאנשים אחרים אומרים לך. תמיד תנסי להגשים את עצמך ולהיות מאושרת.

אגם: העבודה הזאת הייתה מאוד מהנה עבורי, בגלל שאני יודעת שאם לא הייתי עושה את העבודה הזאת לא הייתה לי ההזדמנות לדעת מה סבתא שלי עברה בשביל להגיע לכאן לישראל, או איך הייתה הילדות שלה במרוקו. העבודה הזאת נתנה לי נקודת מבט אחרת על החיים, כי זה מראה לי כמה החיים שלנו הם כל כך שונים משלהם. אם לא הייתה העבודה הזאת, אז אני לא הייתי יודעת את זה. כשכתבתי את התיעוד על סבתי, הייתה הרגשה טובה שזה מחבר, כי היינו כל המשפחה ביחד והיא סיפרה לכולנו וזה היה מרתק. אני מאחלת לסבתא שלי שתהיה בריאה ומאושרת שכל הזמן היא תהיה מוקפת במשפחה ונכדים.