מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל אלבק, נולדתי במצרים בשנת 1949, ועליתי ארצה לישראל בשנת 1951 עם הוריי וששת אחיי. הגענו לארץ באוניית המעפילים לחיפה, אמי הייתה בהריון בחודש תשיעי עם אחי הקטן. כשהגענו לנמל חיפה, אימא שלי הרגישה צירים ולא ידעה לדבר עברית, היא לא ידעה מה לעשות, לכן היא ילדה ברחוב. מיד הזעיקו אמבולנס ולקחו אותה לבית החולים. מחיפה לקחו אותנו למעברה בפרברי תל אביב, מאחר והיינו משפחה מרובת ילדים, היינו מקבלים תלושי מזון בכדי לקנות אוכל. אבא שלי מצא עבודה בדפוס, כי ידע ארבע שפות: אנגלית, ערבית צרפתית ועברית. אימא שלי עבדה כעקרת בית וטיפלה בי ובששת אחיי.

למדתי בתיכון א' בתל אביב וסיימתי שתים עשרה שנות לימוד, שם גם הכרתי את בעלי. אחת החוויות שאני זוכרת מאוד לטובה, הוא הטיול השנתי לאילת, זאת הייתה חוויה אדירה עבורי. כי זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי באילת. בדרך לאילת לקחו אותנו לפארק תמנע, שזה היה פארק מדהים ביופיו עם סלעים ענקים, שגרמו לי להרגיש את הטבע והמדבר. בנוסף צללתי בים סוף וראיתי שם, דגים יפים בשלל צבעים. עד היום יש לי חיבה מאוד גדולה לנופים ואני מאוד אוהבת לטייל ולראות נופים בארץ ובעולם. גם מסיבת הסיום של התיכון זכורה לי מאוד, שיחקתי שם בהצגה ורקדתי בלט קלאסי.

הכרתי את בעלי כאשר הייתי בת 17 בכיתה י"א. הוא התגייס לצבא ושירת בגולני ופעם בחודש הוא היה בא לבקר אותי. היינו מבלים ביחד, היינו הולכים לסרטים ומועדונים. לאחר שהתחתנו נולדו לנו שלוש בנות: שני, רינת ורויטל, מהן נולדו לנו נכדים. פעם אחת, אני זוכרת שנסענו לאילת עם ההורים שלי ועם שתי הבנות הגדולות, שני ורינת, כי רויטל עדיין לא נולדה. הגענו לים המלח ותפסו אותנו שטפונות. התפללנו כל הדרך, במיוחד אבא שלי, והמים כמעט נכנסו לתוך הרכב. מאוד מאוד פחדנו בגלל שהבנות היו קטנות, והתפללנו שלא ניסחף בזרם. כל הדרך נסענו על 20 קמ"ש ולאחר שבע שעות הגענו לאילת, עייפים אך מאוד שמחים שהגענו בשלום ובבטחה.

לא שירתי בצבא, מאחר והתחתנתי מוקדם, לאחר הלימודים בתיכון. התחלתי לעבוד בבנק דיסקונט, כדי לשלם משכנתא לדירה שקנינו וכדי לפרנס אותנו. בעלי מיד אחרי הצבא הלך לעבוד בבית החרושת "עסיס" כמנהל עבודה. הוא תמיד היה מביא לנו משם עגבניות ותפוזים בשפע. כעבור כמה שנים עברנו לעיסוק אחר: אני עברתי לעבוד במשרד נסיעות ובעלי בבנק הפועלים. המצב הכלכלי שלנו השתפר מאוד והצלחנו לעבור לדירה יותר מרווחת וגדולה.

מאחר ובעלי עבד בבנק הפועלים, הייתה לנו הטבה להיות מנויים לקאנטרי, ומאז אנחנו מנויים שם כל שנה. בקאנטרי לימדתי את כל הבנות שלי והנכדים שלי לשחות. התחביב של בעלי הוא לשחק טניס שולחן, והתחביבים שלי הם לשחק טניס ולרקוד ריקודי עם. בשנים האחרונות, אני גם נוסעת מדי שנה לרקוד בפסטיבל המחולות בכרמיאל. במשך הזמן החדרתי לחתני ייטב (בעלה של רויטל) את האהבה לטניס וזה עבר בירושה גם לאורי ולרומי. בעקבות זה אני ובעלי וכל המשפחה של בתי רויטל טסנו בחופשת הפסח לניס שבצרפת, בשביל לראות טורניר טניס עם כל השחקנים הטובים ביותר בענף.

הזוית האישית

סבתא מזל: אף פעם לא יצא לי לספר לאורי על קורות חיי, וזאת הייתה הזדמנות פז, חוויה כיפית ומקרבת של נכד וסבתא.

אורי הנכד המתעד: היה מאוד מעניין ללמוד דברים חדשים שלא ידעתי על סבתא מזל, כמו עלייתה לארץ ישראל, חייה וחיי משפחתה לפני שהייתה סבתא שלי.