מאגר סיפורי מורשת

שני ההורים שלי ילידי פולין, לאימא שלי קראו פסיה ולאבא שלי אבהרם, אבי היה מבוגר מאמי בשלושים שנה והם התחתנו בגלל שהוא הציל אותה בזמן השואה. הם היו שנתיים בבונקר ביער, התחבאו מהנאצים ואז הם התאהבו. סיפור קיצור תולדות חיי מוקדש לנכדי הבכור והאהוב עילאי הרבר. שמי סימה ברנק. אני כותבת כאן, יחד עם נכדי הבכור והאהוב עליי כל כך, עילאי הרבר, מבי"ס "נווה נאמן" בהוד השרון. במסגרת התכנית הקשר הרב דורי.

אני בת 72 נשואה לששון. אימא למיכל, חגית ויעל. יש לי תשעה נכדים.

נולדתי בכפר יונה בתאריך 14.1.1949. יש לי אח ואחות. לאימא שלי קראו פסיה ולאבא שלי אברהם. שני ההורים שלי הם ילידי פולין. אבא שלי היה חלבן הכפר, אימא שלי לא עבדה היא הייתה עקרת בית. אבא שלי היה מבוגר מאימא שלי בשלושים וחמש שנה והם התחתנו בגלל שהוא הציל אותה בזמן השואה הם היו שנתיים בבונקר ביער התחבאו מהנצים ואז הם התאהבו.

סבתא פסיה שזאת אימא שלי הכירה את אבא שלי בגיל 19 בזמן שהוא היה בן 55 ואלמן עם שבעה ילדים שרק הבת אחרי המלחמה שרדה וששת בניו נהרגו בשואה. אימא שלי נשארה יתומה מהוריה וכל משפחתה ואבא שלי אברהם התאהב בה ולקח אותה תחת חסותו. שנתיים הם שהו ביער בבונקר תחת האדמה והצטרפו לפרטיזנים. בגלל גילו המופלג הוא לא יצא להלחם אתם אלא דאג לאספקת מזון .

אחרי השחרור מהנאצים הם התחתנו בפולין בעיר לודג' ואחרי שנה נולדה אחותי זהבה.

אחרי שנתיים הם עלו לארץ בזמן שאימא שלי הייתה בהריון איתי, הגענו למעברת בית ליד ונולדתי בבית חולים בחדרה. החיים לא היו קלים אחרי תקופה עברנו לכפר יונה ואבי קיבל להיות חלבן הכפר. בגלל הבדל הגילאים החיים ביניהם היו מאוד מורכבים וקשים.

כשהייתי בת 12, אחותי מאמריקה שלחה 10 דולר ואבי שמר אותם בשביל לקנות לי שעון לבת מצווה, אולם לרוע מזלי קרתה לאבי תאונה עם הסוס ועגלה שלנו, שזה במקרה היה יום שישי. לקחו אותו לבית חולים והוא לא יצא משם. הטרגדיה הייתה גדולה וכמובן שעון לא קיבלתי. היתה לו לוויה של מלך.

אמי היתה חסרת יכולת לפרנס אותנו, לכן אחותי ואני המשכנו תקופה מסוימת לפרנס את המשפחה. מהר מאוד אמי התחתנה בשידוך ונולד לי אח שהיום הוא בן 60, היחסים בינינו טובים. אמי נפטרה בינתיים, אחותי התחתנה ולה שלושה ילדים. אני התחתנתי ונולדו לי גם שלושה ילדים.

משפחתי

בתאריך 5.6.1970 יעקב ואני התחתנו בהיכל פאר בתל אביב. יעקב ואני עברנו לגור בתל אביב עם סבתא מרים שהיא הייתה אימא שלו ושם, בתאריך 28.10.1970 נולדה מיכל. כשמיכל הייתה בת שנתיים וחצי חגית נולדה, וכשחגית הייתה בת שתיים עשרה יעל נולדה. בדיוק כשמיכל הייתה בת שנתיים וחצי חגית נולדה בתאריך 28.5.1973 בשנה שהייתה מלחמת הכיפור.

במהלך השנים עבדתי בבית בבית חולים מאיר שנתיים, עבדתי בתל אביב בהנהלת חשבונות וקראו לה ס.ק.פ ואחרי תשע שנים בתאריך 3.8.1985 יעל נולדה ואז אני ויעקב פתחנו חנות תכשיטים בכפר סבא.

חמי חיים וחמותי מוג'ה

הסיפור על סבא חיים שהוא היה חמי ועל סבתא מוג'ה שהיא הייתה חמתי.

במלחמת העולם השנייה סבא חיים היה קצין בפרטיזנים, אחרי שאיבד במלחמה את אשתו ואת כל ילדיו, נשאר אלמן בודד. בזמן שהוא היה קצין הוא נפצע על ידי הנאצים והגיע בכוחותיו האחרונים לאיזה אסם בכפר אדם בפולין, שם מצאה אותו סבתא מוג'ה שהייתה בחורה צעירה מאוד.

מוג'ה טיפלה בחיים במסירות, למרות שהאחים שלה והמשפחה שלה רצו להסגיר אותו לנאצים, אבל היא לא הרשתה. מוג'ה הצעירה התאהבה בחיים הפצוע והוא התאהב בה והם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים. לסבא חיים היה מפעל נעליים בפולין, אבל הפולנים הציקו לילדיו ואז הם החליטו לעלות לארץ.

כשהם עלו לארץ סבתא מוג'ה התגיירה והם חיו חיים די קשים. סבא חיים היה חולה והוא נפטר ואנשים שמעו את הסיפור של סבתא מוג'ה בשואה שהיא הצילה את סבא חיים והחליטו לתת לה הוקרת תודה כחסידת אומות עולם,

ראש עיריית תל אביב דאז, שלמה להט (המכונה צ'יצ'),  שמע את הסיפור שלה והעניק לה את אות יקירת תל אביב. בירושלים יש עץ שנטוע על שמה.

הזוית האישית

עילאי: אני מאוד נהניתי ולמדתי המון על ילדותה של סבתא שלי, על ההיסטוריה של סבתא וסבא רבא שלי ועל תקופת השואה למרות שהסיפורים מאוד העציבו אותי מאוד התעניינתי ושמחתי שיש מי שיספר לי אותם.

סבתא סימה: אני נהניתי מכל רגע מזמן איכות עם עילאי וכל הכיתה זאת היתה חוויה שלא תחזור על עצמה וכמובן שמחתי שיש לי למי לספר את הסיפורים וכמובן לתעד את כל מה שסיפרנו ושוחחנו עליהם.