מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי לין בוטבול, אני בת 86, נולדתי בתוניס. שם המשפחה של הוריי היה טייב, בערבית זה אומר 'טוב'. לאחר שהתחתנתי עם בעלי אלי בוטבול, שונה שם המשפחה לבוטבול. הוריי גם נולדו בתוניס ואני חייתי בשכונה ענייה. למדתי בבית ספר בבלגולט, עיר בתוניס. מאז ילדותי חלמתי להיות מורה וכשגדלתי הגשמתי את חלומי לאחר הלימודים. הייתי מורה במשך 40 שנה: 20 שנים בתוניס ועוד 20 שנים בבית ספר יהודי בצרפת.

נישואין ומשפחה

את בעלי אלי בוטבול זכרונו לברכה פגשתי לאחר לימודיי בזמן שהלכתי לבית ספר ללמד תלמידים. הוא בא לעזור לעזור לי לסחוב את המחברות ולאחר מכן סיפר לי שברגע הראשון שראה אותי הוא אמר לעצמו שאני האישה של חייו. עבדתי גם בבית ספר מוסלמי. יש לי שישה ילדים, חלקם גרים בצרפת וחלק בארץ. זכיתי ל- 11 נכדים ו 20 נינים. יש לי מנהג לקנות לכל נכד שלי שמגיע לגיל בר מצווה את הטלית.

בקיץ של השנה הראשונה של נישואיי, באוגוסט נולד לי בן, אני הייתי אצל ההורים שלי, הם היו בחוף הים ב"לה קראם". שלושה חודשים אחרי הלידה עבדתי בעוד בית ספר מוסלמי בתוניס. חיפשנו בית על יד בית הספר שעבדתי בו. גם בעלי מצא עבודה ב"בנק אוף תוניסיה" בתוניס. מצאנו בית לא רחוק מבית הספר שבו עבדתי. בהמשך נולדו לנו עוד חמישה ילדים. הייתה לי עוזרת ערביה שאין לה אימא שהייתה בת יחידה של אבא שלה. היא חיה אצלנו מגיל 15 והייתה כמו הבת שלי. קוראים לה ברקא והיא הייתה עוזרת לי. היא עזרה לי הרבה בגידול הילד הראשון.

לבן הראשון שלי קוראים תיירי דוב אברהם, אחריו נולדה בת בשם יעל, אחריה חיים גמארק, ואז ולרי רחל, אימא של הנכד שלי דוד אלי, שמתעד את הסיפור שלי, ואחרי כן תאומות קטיה וונסה. הייתי נותנת שיעורים פרטיים לעזור לפרנסה שלנו, כי עם שישה ילדים לא היה כל כך קל. אחרי 20 שנה היגרנו מתוניס לצרפת כי הרגשנו שאין עתיד ליהודים בתוניס. בצרפת עבדתי 20 שנה בבית ספר "תורת אמת" בעיר סרסל, הייתי אחראית בגן וכל שבוע הייתי מלמדת את הכיתות בנושא של פרשת השבוע. ככה גיליתי שיש לי שאיפה לציור ולצבע. ככה התחלתי לצייר, וכאשר יצאתי לפנסיה ציירתי הרבה ציורים ומכרתי אותם כדי לעזור לעמותות.

תחביבים

מאז היותי קטנה אהבתי מאוד לצייר וכל חיי ציירתי הרבה, וגם מכרתי ציורים, אך בתקופת הקורונה הפסקתי לצייר לצערי, מכיוון שנסגרו חדרי העבודה לציור. אני סורגת הרבה ולימדתי את הנכד שלי דוד לסרוג. אני מבשלת הרבה ויש לי הרבה מתכונים למאכלים תוניסאים מסורתיים.

בגיל 23  הייתי מורה בבית ספר מוסלמי וחייתי אצל אנשים שהשכירו לי חדר בביתם, כי גרתי בתוניס ומשרד החינוך שלח אותי לבית ספר בסוס, 60 קילומטר מתוניס. כאשר אני רואה את התמונה הזאת אני זוכרת ימים יפים שהיו לי עם החבר שלי שהיה גר בעיר קרוואן, עיר ליד סוס. בכל סוף שבוע הוא היה בא לראות אותי ולהעביר זמן איתי, והיה מפנק במתנות. כל סוף שבוע שבוע בילינו ביחד עם הרבה מתנות ואהבה.

סבתא לין בצעירותה 

אני אוהבת תאריך הלידה שלי – 12 באפריל – כי 12 זה המספר של 12 השבטים, ואני גם אוהבת את מספר 26, בגימטריה זה מספר של הקדוש ברוך הוא. תאריך הלידה של הבנות שלי הוא גם 26.

באופן כללי בחיים אני חושבת שהמילה הכי חשובה זה לתת, מי שנותן – מקבל.

סרטון וידאו של סבתא לין:

הזוית האישית

סבתא לין: הייתה חוויה מאוד טובה, למדנו הרבה מאוד אחד על השני והתקרבנו. היה לי הכי כיף לטייל עם הנכד שלי דוד בפארק הצבאים, הכרנו אנשים נחמדים, היו ברבורים ועצים ופרחים יפים, עזרנו לפארק להרים זבל וזו הייתה חוויה מאוד טובה שאשמח לחזור עליה עוד הרבה.

דוד הנכד המתעד: מאחל לסבתי עוד הרבה שנים של כיף וטיולים ביחד. הייתה חוויה מאוד טובה, למדנן הרבה אחד על השני, אנו מאחלים רק טוב לכולם.