מאגר סיפורי מורשת

שמי לבנה אמסילי, אני נקראת על שם סבתא לונה, בספרדית פירוש השם הוא לבנה/ירח. נולדתי בתאריך 12.11.1958 במרוקו בעיר קזבלנקה. הוריי, משה ז"ל ופרלה תבל"א מוצאם במרוקו. עלינו לארץ באונייה בשנת 1964.

גדלתי בבית שמש, למדתי בבית הספר היסודי אליקים ובתיכון פירסט. משחקים שזכורים לי מילדותי הם גומי, קלאס, חבל וחמש אבנים. השכונה בה גדלת הייתה שכונה של משפחות מרובות ילדים ורוב המשחקים שלנו היו בחוץ בשכונה יחד.

בילדותי בחג הפורים

למדתי בבית ספר ממלכתי דתי ולכן ההווי היה באווירה דתית, זאת אומרת תפילה בבוקר, לימודי יהדות, מסיבות באווירה דתית. היה כבוד למורים ולצוות המלווה. חוויה מיוחדת שאני זוכרת מילדותי היא שהבית שלנו היה סמוך לבית הכנסת השכונתי וכך חווינו תכופות מסיבות הכנסת ספר תורה, שמחת תורה – כל השמחות היו מול הבית שלנו וכך וזאת הייתה האווירה בשכונה.

בנעוריי השתתפתי במקהלה מאוד מפורסמת באותה תקופה שנקראת מקהלת צדיקוב. הופענו בטקסים על במות מרכזיות כמו יום העצמאות ומחוץ לעיר. זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית עבורי בגיל נעורי.

בשירות הצבאי שירתי בחיל רפואה כחובשת במחלקה אורטופדית. אני זוכרת משירותי הצבאי תרגיל דימוי מלחמה עם פצועים בשטח של מספר ימים , אני זוכרת טיולים ברחבי הארץ והיכרות עם חברים חדשים.

הכרתי את בן זוגי במהלך שירות הצבאי, שירתנו באותה יחידה. התחתנו בגיל צעיר, בהיותי בת 21 ובן זוגי בן 22. המשפחה חוגגת יחד בשבתות, חגים ושמחות.

כיום אני עוד לא בפנסיה אבל בתקופת הקורונה עבדתי מאוד קשה כעובדת שירות התעסוקה, במסגרתו התחייבנו להספיק לרשום אנשים שיצאו לחל"ת (חופשה ללא תשלום) כדי שיוכלו לקבל כסף בתקופה הקורונה.

מסר לדור העתיד: כדאי תמיד להשקיע בלימודים ולנצל את תקופת הנעורים גם לחוויות וגם ללימודים.

הזוית האישית

נהנתי מאוד לעשות עבודה זו מאחל לסבתא שלי הכי טוב בעולם