מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה, נולדתי בישראל בתל אביב בשנת 1951, שלוש שנים לאחר קום המדינה. הייתי הבת הבכורה, היה לי אח אחד קטן ממני בשנתיים. כל הילדות היינו ביחד.

אבי נולד ביוון, הוא היה ניצול שואה ממחנה אושוויץ. היה לו קעקוע ביד של מספר. אבי היה אדם שאהב להצחיק, והיה איש מאוד שמח, הוא אהב להינות מהחיים. אמי נולדה גם כן ביוון, היא הייתה אישה מאוד נקיה, בשלנית מצויינת ואהבה לטפל בנכדים.

בבית הוריי היו לנו מנהגים שונים כמו קבלת שבת בימי שישי שכללה ארוחת ערב גדולה שבה אכלנו תמיד דגים, בשר וסלטים. בחג הפסח אכלנו לביבות ממצה וקציצות פראסה, מרק עם לימון והרבה פול. אהבתי מאוד לשחק מחניים בהפסקות בבית ספר, קלאס, חמש אבנים עם חברים, והרבה משחקי קופסא כמו מונופול, דוק, קלפים ועוד. בנוסף שיחקתי בהולה הופ. אהבתי לאסוף בולים וגידלתי תולעי משי. מאוד אהבתי לקרוא עד היום אני קוראת כל הזמן.

אני לא זוכרת הרבה כיצד נראה הבית שלנו רק שהוא היה מאוד קטן: חדר אחד ומטבחון קטן. את החדר חלקנו אחי ואני, הוריי ישנו בסלון. הייתה לנו חצר קטנה.

אני זוכרת את תקופת הצנע: חילקו לנו אוכל בתלושים, מנות קצובות של ביצים, בשר וחלב. כל החברים של הוריי היו ניצולי שואה, סיפורי השואה היו סיפורים שלוו אותי כל הילדות.

למדתי בבית ספר אליאנס מכיתה א' עד כיתה ד' בתל אביב ואחר כך עברתי עם משפחתי לבת ים. המשכתי את לימודי שם, אהבתי מאוד ללמוד ספרות. עבדתי בבנק הפועלים במשך ארבעים שנה, מגיל חמש עשרה עד גיל חמישים וחמש.

הכרתי את סבא שלך בתיכון. אני הייתי בכיתה ט' והוא היה בכיתה י"א, הייתי בהפסקות הולכת לראות איך הוא משחק כדורעף, ככה הכרנו. התחתנו בתל אביב בשנת 1970. נולדו לנו שני בנים. הבכור בהיותי בת עשרים והקטן כשהייתי בת עשרים וארבע. יש לי שלושה נכדים נפלאים. אחד מבני הבכור ושניים מבני הקטן.

משפחתה המורחבת של סבתי

הזוית האישית

טל: תודה לסבתא לאה שעזרה לי בעבודה הזו. למדתי המון דברים חדשים עליך ואל ילדותך. אני מאוד נהניתי ושמחה שעשינו זאת.

לאה: אני מעריכה שבחרת בי כמושא לתיעוד זה. שמחתי מאוד לשתף איתך פעולה.