מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה מנשה, נולדתי במרוקו בעיר פאס בחודש דצמבר בנר השישי של חנוכה בשנת 1955. לאמי קראו מזל טוב ולאבי יוסף, זיכרונם לברכה. אנחנו משפחה מסורתית. אני האחות הקטנה ביותר, היינו 13 אחים ואחיות. במרוקו בתקופה בה נולדתי, הייתה סכנה גדולה ליהודים מכיוון שהיו פרעות והתנכלו ליהודים, לכן החליטה משפחתי לעלות ארצה. שתים מאחיותיי, רוזד ואסתר, עלו לארץ נשואות עם משפחתן הפרטית בשנת 1956 והתחילו להתבסס ולעבוד בארץ. הן עלו לארץ לפני שכל המשפחה עלתה, אני ושאר אחיי ואחיותיי התחתנו לאחר שעלינו לארץ. שמות אחיי ואחיותיי הם: אסתר, רוזד, מימון ז"ל, אלבר שהכיר את אשתו באונייה, אלישע ז"ל, רפאל, אלי, סוזן ז"ל , תמר ז"ל, רונית ושולה. אסתר אחותי בת 92 והיא הכי מבוגרת במשפחה.

מאלבום התמונות

העלייה לארץ

בשנת 1956 הוריי הרגישו שהמצב קשה מנשוא: הרדיפות אחר היהודים החריפו ולא היה ניתן לחיות יותר במרוקו, הייתה סכנת חיים ממשית. הוריי החליטו לעשות מעשה ובאחד הלילות הם הבריחו אותנו למרסיי שבצרפת, שם חיינו בבית קטן במסתור. לאחר שבועיים במרסיי, הבריחו אותנו לאונייה שנקראת "נקבה" לארץ ישראל. לאחר כל המסע הארוך וכל התלאות, הגענו סוף סוף לארץ הקודש, היינו מאושרים ושמחים. אך השמחה הייתה מהולה בחשש ודאגה, מכיוון שכאשר הגענו לארץ פרצה מלחמת מבצע קדש.

התאקלמות

כשעלינו ארצה גרנו במושב. הייתי בת תשעה חודשים ובדיוק כבר התחלתי ללכת, כולם ראו את זה כסימן טוב לבאות. היו הרבה שמחות משפחתיות ותקוות גדולות לעתיד טוב בארץ ישראל. אחרי כמה שנים התגוררנו בעיר רמלה, שם הוריי קנו בית. אבי היה מוכר בחנות ברכבת בתחנת רמלה והייתי באה מדי פעם לעזור לו למכור כשאנשים נכנסו ויצאו מהרכבת. מכרנו ממתקים ופיצוחים בכסף.

יום נישואיי

התחנכתי בגן ובבית ספר ברמלה ולאחר מכן למדתי תפירה בתיכון. לא התגייסתי לצבא, כי לא היה נהוג שבנות יתגייסו מבחינות דת וצניעות. בגיל 20, לאחר מלחמת כיפור התחלתי לעבוד בתעשייה הצבאית. כשהייתי בת 23 הכרתי את בעלי מנשה, שעבד בתעשייה האווירית, התחתנו בשנת 1979. עברנו לגור בפתח תקווה ברחוב יצחק שדה ולאחר שנה נולד לנו בן בכור בשם יוסי, קראנו לו על שם אבי. עזבתי את העבודה על מנת שאוכל לגדל אותו. לאחר שנתיים וחצי נולדה לנו בת  בשם רויטל.

מקץ כמה שנים טובות

לאחר שילדיי גדלו, חזרתי לשוק העבודה והתחלתי לעבוד כמטפלת בילדים בנעמ"ת. עבדתי שם כ- 21 שנה ולאחר מכן פרשתי לגמלאות. בשנת 2009 בשעה טובה חיתנו את בני הבכור יוסי עם דנה ומהם יש לי שלושה נכדים ששמותיהם: יאיר, שחר ושי אור. לימים, גם מנשה בעלי יצא לפנסיה. שנינו התחזקנו מבחינת הדת וחזרנו בתשובה.

בתשע השנים האחרונות אני עובדת בעירית פתח תקווה כסייעת לילדים בחינוך המיוחד. אני מתפללת לזכות בבריאות איתנה ולזכות לראות את השמחות קטנות כגדולות של המשפחה.

הזוית האישית

סבתא לאה: אני מאחלת לנכדי היקר יאיר שתמיד תהיה שמח, שתצליח בכל מעשה ידך, שהשם יאיר לך את הדרך.

יאיר הנכד המתעד: היה לנו כיף לדבר ולהיות זמן ביחד. אני מאחל לסבתא שלי הרבה בריאות, שמחות וחיוכים.