מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי לאה חסדאי, אני סבתא לתשעה נכדים. נולדתי בשנת 1953 בתאריך 19.5.1953 בישראל. ההורים שלי נולדו בעיראק, הם עלו לישראל בשנת 1951. להוריי היו שמונה ילדים כולל אותי והיה להם מאוד קשה מבחינה כלכלית לדאוג לכולנו. החיים היו לא פשוטים. הם היו אומללים מהעובדה שהיה להם קושי בפרנסה וזה בעיקר מה שהם התעסקו בו.

אני למדתי בבית ספר בחולון שקוראים לו "ביאליק". בבית הספר היו לי המון קשיים, לא ידעתי כלל לדבר בעברית, בבית הספר למדתי עברית ולאט לאט הצלחתי להבין את השפה. בכיתה היו לי המון חברים – חלקם טובים וחלקם פחות. בילדותי שיחקתי עם חברות, המשחקים ששיחקנו בהם בעבר היו שונים מהמשחקים היום לדוגמה: שיחקנו בכף דלי ממתכת ובבובות שהאימהות שלנו תפרו לנו.

כשגדלתי התגייסתי לצבא. בזמן שירותי הצבאי פגשתי את סבא יום טוב. הוא החל לחזר אחרי ללא הפסקה עד שלבסוף הסכמתי והתאהבנו האחד בשנייה. כשהיינו יוצאים ביחד מהבסיס לסוף שבוע בבית היינו הולכים לאימא שלי. היא הייתה מבשלת לנו את האוכל המיוחד שלה כמו: דגים, קוסקוס, ממולאים ועוד הרבה דברים מיוחדים. אני יותר מכל אהבתי לאכול את הקוסקוס שלה. לאחר מספר חודשים במהלכם היינו יחד, אני וסבא התחתנו. החתונה הייתה בזמן מלחמת יום כיפור ולכן לא הצלחנו לחגוג ממש.

בהמשך הקמנו משפחה, נולדו לנו ילדים: שלוש בנות ובן אחד. הילדות שלי לא תמיד הסתדרו ורבו לעיתים קרובות, אבל כמו שאני תמיד אומרת: "ריבים הם רק סימן לאהבה". הבנות שלי גדלו והתחתנו עם גברים נפלאים ויש לכל אחת ילדים. אני רוצה לספר לכם על הבן שלי שבחר בדרך חיים שונה משלנו, יש לו בן זוג הם נישאו בחתונה מדהימה עם כל המשפחה וכעת הם במאמצים להביא ילד לעולם. לבת הגדולה שלי קוראים קרן, יש לה שלושה ילדים, שתי בנות ובן אחד, שמותיהם: עידן, ליה ורומי. לבת האמצעית שלי קוראים אורית ויש לה שלוש בנות, שמותיהן: קשת, אופק ושחר. לבת האחרונה שלי קוראים צחית ויש לה שלושה ילדים, שמותיהם: סתיו גילי ויהלי.

היום אני כבר בפנסיה ועדיין יש לי המון תחביבים, אחד מהם הוא לדאוג לנכדים שלי, להכין להם אוכל ולשחק קלפים.

הזוית האישית

סתיו הנכדה המתעדת: למדתי שסבתא וסבא היו מאושרים ביחד. אני שמחה שתיעדנו את סבתא במאגר המורשת.