מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה חובל, נולדתי בתאריך 8.8.1947 בעיר טביליסי בגרוזיה. עליתי לארץ בגיל 25 עם סבא.

העלייה לארץ

עלינו לארץ מברית המועצות בשנת 1973, רק תהליך קבלת האישורים לקח יותר משנתיים. העלייה לארץ לא יכלה להתבצע ישירות אלא רק דרך אירופה. עלינו כל המשפחה, זוג עם שני ילדים וסבתא, טסנו לאוסטריה ורק משם יכלנו לטוס לארץ.

כשעלינו לארץ הפנו אותנו לאולפן באופקים, שם למדנו עברית במשך כחצי שנה ואז עברנו לגור במרכז הארץ.

מקצוע ועיסוק

סבתא שלי היא אחות מוסמכת. היא התחילה את עבודתה בבית החולים צהלון בשנת 1975, שנתיים לאחר עלייתה לארץ, במחלקת נשים. לימים, נסגר בית החולים וצורף לבית החולים וולפסון, שם היא המשיכה כסגנית מחלקת נשים, ואז מנהלת מחלקת נשים, ולבסוף מנהלת מחלקת יולדות עד לפרישתה בשנת 2018.

יציאה לגימלאות

סבתא מספרת: "יצאתי לגמלאות עשור לאחר בעלי, התקופה הראשונה של חוסר המעש הייתה בלתי נסבלת, והחלטתי לחפש עבודה נוספת. מצאתי מקום עבודה שמנצל את הניסיון הקודם שלי והצטרפתי לחברת פמי שהיא החברה שמספקת ודואגת לחיסוני ילדים בבתי הספר. שאר עיסוקיי כוללים שהיה עם הנכדים, בישול וצפייה בחדשות.

תחביבים

התחביבים שלי הם בישולים מסורתיים ותפירה. כל הילדים והנכדים שלי וגם החברים שלהם באים ומבקשים שאני אכין להם אוכל גרוזיני.

מסר לדור הצעיר: כשאנחנו היינו ילדים היינו משחקים בחצר בחבורות, אם היה כדור אז בכדור, משחקי חברה וצוות היו הפעילות המרכזיות. כיום לצערי כל אחד תקוע עם הטלפון או המחשב שלו במשחקי אונליין, והחוויה של החברותא ביחסים הישנים קצת התפוגגה. אני מאחלת לכל נכדיי שיצאו יותר החוצה למגרשים, לאולמות, למרכזים הקילהתיים ויחוו חוויות עם חברים מציאתיים.

הזוית האישית

אדיר הנכד המתעד: המפגש עם סבתא היה לי כיף, כי למדתי עליה ויצא לנו להיפגש ולדבר. מה שלא ידעתי הוא שהיא עלתה לארץ בגלל סבא שלי ושהיא לא הייתה בצבא. הערך שליווה את סבתא לדעתי הוא אומץ, מכיוון שהיא עזבה את החברים והמשפחה שלה בשביל לעלות לארץ עם סבא שלי. לסיכום, היה לי ממש כיף לעשות את העבודה על סבתא כי יצא לנו לדבר ולדעת אחד על השני, למדתי עליה דברים שלא ידעתי לפני התכנית.

סבתא לאה: נהניתי מאוד לשתף עם נכדי את העבר שלי ואני בטוחה שהם יבחרו בדרכים ובעשייה בהתאם לניסיון ולמסורת שלנו.