מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשם לילה ובארץ עיברתו את שמי ללאה. נולדתי בשנת 1951 בבגדד, עיראק, בבית חולים אוניברסיטאי יהודי בשנת 1951. כאמור, נולדתי בשם "לילה" להוריי – יעקב ונינה (סביחה) ז"ל, אך בארץ קיבלתי שם עברי – לאה.

באותה שנה בה נולדתי, כאשר הייתי בת כחודשיים, עליתי עם הוריי, וגם עם סבי וסבתי במטוס ישיר מבגדד לישראל במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". משדה התעופה הגענו למעברת תל מונד, שם הוריי שהו כחצי שנה, לאחר מעבר נוסף בירושלים הגענו לחולון וזו העיר שבה גדלתי ובה ביליתי את שנות ילדותי. בארץ נולדה להוריי עוד אחות קטנה – שרון.

הילדות בחולון

גרנו בבית קרקע שהיו בו שלושה חדרים, שלוש מרפסות וחצר גדולה. בשנות ילדותי המוקדמות ביקרתי בגן טרום חובה וחובה "הגן של לאה" שכולם אהבו. כשעליתי לכיתה א׳ עברנו דירה ואז הכל השתנה סביבי – החברים, המורים, בית הספר. רוב החברים היו מהשכונה היינו משחקים בחוץ עד הערב ואז נקראים לבוא הביתה. לא היתה טלוויזיה או מחשבים, המשחקים היו בעיקר ברחוב – מחבואים, חמישה אבנים, קלאס…

נעורים ושירות צבאי

לאחר בית הספר היסודי הלכתי ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל שהייתה בו פנימיה. שגרת היום בפנימיה הייתה מורכבת מהשכמה מוקדמת לעבודה חקלאית במשך כמה שעות, לאחר מכן ארוחת צהריים והכנת שיעורים. אני עבדתי בדיר הכבשים, זכור לי שהיה לי קשה מאוד לא אהבתי את המקצוע אבל לא הייתה לי ברירה.

את בעלי עומרי הכרתי בבית הספר מקווה ישראל, שם התחלנו להיות חברים. לאחר הלימודים התגייסתי לצבא, שירתי בחיל הקשר בשכם, היה לי שירות מעניין וטוב. הייתי מגיעה פעם בשבוע הביתה וכל כמה שבתות הייתי תורנית בבסיס, עומרי התגייס לצנחנים וכמעט לא היה בבית.

בעת שירותי הצבאי

נישואין ובגרות

שנה לאחר שהשתחררתי מהצבא אני ועומרי התחתנו ברבנות הצבאית בטקס דתי וחגגנו בשתי מסיבות בבית הוריי ובבית הוריו של יחיאל. עבדתי הרבה שנים באוניברסיטת תל אביב וגם ילדיי נולדו בחולון, חוץ מהאחרון שנולד בתל אביב.

אחרי כמעט ארבעה עשורים יצאתי לפנסיה אבל המשכתי ועדיין ממשיכה לעבוד באותו מקום כעצמאית. כשהילדים גדלו הם בחרו בני זוג שאהבו וערכנו להם חתונות יפות, ואז הגיע הדור של הנכדים האהובים שלנו. האהבה לנכדים לא דומה לאהבת הילדים, כל נכד הוא עולם ומלואו.

איתן (נכדי) נולד בדיוק שהאבא של הסבא נפטר בשיבה די טובה – אבל תמיד עצוב שהולך דור. יחיאל בנה את הבית שבו אנחנו גרים ובנה בתים רבים בארץ.

הזוית האישית

איתן הנכד המתעד: ההשתתפות בתכנית לימדה אותי דברים על סבתא שלא ידעתי עליה בעבר וזה היה מעניין וגם קירב אותנו. העבודה בשיתוף פעולה עם ירון היתה טובה, למדנו איך לעזור אחד לשני, כל אחד במה שהוא יותר טוב בו.