מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי איבון רואימי נולדה במרוקו בעיר מרקש ב1951.

היא הייתה בבית עד כיתה א' כי לא הלכה לגן. בהמשך היא למדה בבית ספר "אליאנס ישראלית אוניברסל".

הם למדו בבית ספר בנים ובנות בנפרד, ואסור היה להיכנס לבית ספר אחד של השני. רשת בתי הספר במרוקו היתה רק ליהודים.  בית הספר היסודי היה עד כיתה ה' (חמש שנים). מהשנה השישית נחשב כבר בית ספר תיכון מחוץ למלאח (השכונה היהודית במרוקו), אז למדו בנים ובנות ביחד (ארבע שנים, ואז עוד שלוש שנים בבית ספר אחר עד הבגרות). סבתא למדה רק שנה אחת בתיכון ואז עלתה לארץ.

ביסודי מעל הבגדים לובשים חלוק עם כפתורים, בדרך כלל בצבע לבן או כחול, והכפתורים בצבע לבן או צהוב, וסרט על הראש, כל כיתה עם סרט בצבע אחר. הם היו לפחות ארבעים ילדים בכיתה. וכשהמורה נכנסה לכיתה כולם עמדו וקיבלו אותה בדממה עד שאמרה לשבת.

לפני שנכנסים לכיתה כל כיתה עומדת בשני טורים ישרים בחדר, ורק שהמורה ראתה שכולם עומדים יפה הרשתה להיכנס לכיתה. מי שמרעיש או צועק קיבל מכות עם מקל על היד.

פעם אחת המורה יצאה מהכיתה, היא שמעה שכולם צועקים וצוחקים, והחליטה לתת מכות על היד לכולם, סבתא שלא הרעישה בכלל, אלא המשיכה ללמוד בשקט בכיתה, אמרה למורה שלא מגיע לה לקבל מכות. המורה אמרה אני יודעת שאת ילדה טובה וזה לא מגיע לך.

בבוקר היו מגיעים בשעה 8:00  בדיוק ובשעה 12:00 הולכים הביתה לאכול ארוחת צהרים (התיק נשאר בבית ספר).חוזרים לכיתה בדיוק בשעה 14:00 עד 16:00. ב16.00 מגיעים הביתה לשתות תה עם משהו טעים, והבנים היו צריכים לאכול מהר וללכת ללמוד ב"חדר" מ16:30 עד 18:30 או עד תפילת ערבית.

שפת הלימוד הייתה בצרפתית. הם היו לומדים לשון, קריאה וכתיבה, שירים, מתמטיקה, גאוגרפיה, טבע, ציור, תנ"ך, היסטוריה (של מרוקו) וגם שיעורי עברית(בתיכון למדנו היסטוריה של העם היהודי). היו גם שיעורי ספורט, בהם היו לובשים מכנסיים מוזרות, הן היו מנופחות עם גומי למטה. מגרש הספורט היה מחוץ לשטח בית הספר, ושם היינו רצים ועושים תרגילים. בהפסקות הן היו משחקות בחבל, קלאס, מחבואים, חמש אבנים וכדור.

סבתא אהבה ללמוד והצטיינה בשפות ומתמטיקה.

הזווית האישית

הנכדה נעה בר וסבתא איבון רואימי השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר איזורי משגב בתשפ"ג 2023