סבתא כוכבא, סיפור בניחוח של פעם
סבתא כוכבה פומרנץ מספרת לנכדתה את סיפור חייה, הנכדה לבונה פריידין מתעדת.
לפני 70 שנה י"ט חשוון תשי"ט (1959) בבית קטן, בבאר שבע, ברחוב גוש עציון ששון ושמחה! התווספה עוד תינוקת קטנטנה למשפחה! כל בני מימוני צהלו בגיל ובבית הכנסת הכריז אבא – פרג'י (אפרים) בהתרגשות גדולה: קוראים לה – כוכבה!
כל המשפחה המאושרת צועדת עכשיו ברחוב בדרך לביתם. אבא, אימא, חיה, ושלושת ילדיהם, חיים, רותי, עמוס, ועל הידיים של אימא, חיה, שוכבת לה עוד אחת מהמשפחה, תינוקת מתוקה עם חיוך מקסים ומבט כובש. הם נכנסו לביתם הקט, והקטנה בחנה שוב באחת הפעמים הראשונות בחייה את ביתה.
הבית היה בית קרקע קטן ובודד. בכניסה לבית ניצב היה מתלה לכוכבים ומעילים. בהמשך הדירה היה מטבח קטן וחמים. לידו יש סלון נחמד ויפה, שכמעט תמיד היה מישהו יושב על אחת הספות החומות ברוגע. היו גם שירותים, מרפסת ושני חדרים קטנים, חדר להורים והשני לילדים.
תקופת בית הספר
עברו שנים וכוכבה הקטנה גדלה, וכעת היא כבר בת שש. היא מסתדרת טוב יחסית עם אחיה, חוץ מריבים קטנים מדי פעם. היא אוהבת לקרוא, לרקוד לשיר ולנגן, (די דומה לנכדה שלה) ולאסוף בולים. היא כבר יודעת לשחק בקלאס, בחבל, במחבואים ובחמש אבנים שאספה בחצר.
היום אביה חזר מהעבודה מאוחר, אבא של כוכבה הוא חצרן. חצרן הוא האיש שמרים את הכיסאות פותח ונועל את הכיתות, איש התחזוקה. היום חזר מאוחר, כי מחר היום הראשון ללימודים, ותוכלו לשער למה התעכב.
כוכבה עולה לכיתה א'. היא מתרגשת מאוד. למחרת קולה הנעים של אימא העיר אותה. היא בקשה ממנה לקום ולהתארגן מהר כדי, שתוכל לצאת עם אבא ושלא יאחרו.
כעבור כמה דקות צעדה כוכבה הנרגשת ברחובותיה הריקים של באר – שבע, כשכף ידה הקטנה אוחזת בזרועו הגדולה של אבא, והם פוסעים יחדיו. הם הגיעו לבית הספר. אבא אמר לה: להתראות יקרה שלי, אנחנו צריכים להיפרד, אני מקווה, שהיום הראשון יעבור עלייך בנעימים. היא לא רצתה לעזוב אותו. היא פחדה. אבל אין לה ברירה, אביה עובד בבית ספר אחר, והיא הייתה חייבת להרפות את אחיזתה מזרועו, שלא יאחר לעבודתו.
היא נכנסה לבד לשער החלוד של בית הספר, והחלה פוסעת אט אט לעבר מסדרונותיו החשוכים של בית הספר "חזון עובדיה", כשלבה פועם בהתרגשות, ועל כתפיה ילקוטה הקטן… לאחר התפילה, החל השיעור הראשון. המורה הייתה נחמדה משציפתה, והכריזה שבשיעור הראשון לא ילמדו. כל אחת תציג את עצמה לפני בנות הכיתה.
בהפסקת האוכל נראתה התקהלות קטנה סביב השולחן של מישהי, שלא ידעה את שמה. כוכבה מיהרה להתקרב. "מי רוצה להחליף איתי כריך?" שאלה הילדה המנומשת שעמדה במרכז המעגל. כוכבה לא הבינה את כוונתה, אבל בכל זאת הרכינה ראשה, והביטה אל הכריך שאחזה. היה בו טונה עם פטריות. למרות שלא הבינה את כוונת הילדה המכריזה, היא הציעה להחליף אתה. "מה יש לך?" שאלה הילדה עם השיער הג'ינג'י הבוער. "אהה… טונה ופטריות" ענתה כוכבה בהיסוס. "וואו טעים!" אמרה הילדה והוסיפה: "שלי עם שוקולד, רוצה?" והן החליפו. כך היה כל יום. בנות כיתתה אהבו מאוד את הכריכים שאמה הייתה מכינה.
כעבור ארבע שנים וחצי הגיעה בת המצווה של כוכבה. הם חגגו באולם קטן, עם המשפחה וקצת חברות. המתנות שקיבלה הן לא יותר מחבילת לורדים חדשים, ושש ממחטות רקומות עם דוגמא של פרחים.
אחרי היסודי, החטיבה, והתיכון
אחרי היסודי, החטיבה, והתיכון כוכבה למדה גננות. ולאחר מכן יצאה לשנת שירות בקיבוץ ראש צורים. בקיבוץ היא עבדה בפעוטון של הקיבוץ בתור גננת. בנוסף, היא עבדה גם בעבודות נוספות במשק הקיבוץ. כגון: היא הייתה מעבירה את התרנגולות מהלול למשאית, הדיחה אה הכלים של הקיבוץ בתוך גיגית ענק. ועוד עבודות שונות ומזדמנות, הכול לפי הצורך.
באותה תקופה היה מסוכן בארץ. הערבים היו מתנכלים ופוגעים ביהודים ללא הרף. לכן לימדו גם את הבנות (בדרך כלל הבנים היו שומרים על הקיבוץ) לירות ב"עוזי" (סוג של רובה) והן שמרו על הקיבוץ מפני הערבים. (זה היה מפחיד)
תוך כדי ההמולה הסוערת של הקיבוץ, כוכבה פגשה את משה פומרנץ, שהיה גם כן בשנת שרות בקיבוץ. והם החליטו להתחתן.
כוכבה ביום חתונתה
לאחר החתונה כוכבה ומשה החליטו להישאר בישוב ראש צורים. מאוחר יותר הם עברו לגור בבאר – שבע, ואחרי זה עברו לישוב עופרה, ששוכן במועצה האזורית בנימין. ושם נולדו להם חמשת ילדיהם: רענן, צבי, מלאכי, תהילה, והודיה. ואחרי כמה שנים נולדו להם נכדים.
ועדיין, סבתא כוכבה לא מוותרת על מה שהיא אוהבת, היא אומנם בפנסיה, אבל היא מלאה במרץ. היא עושה הצגות לילדי היישוב. היא יוצאת לטיולים ברחבי העולם. היא אומנם כבר לא קופצת בחבל. אבל משחקת אתנו הנכדים, מפנקת, ואוהבת, והיא פשוט הסבתא הכי הכי שיש!
סבתא כוכבה
הזוית האישית
לבונה: היה לי פשוט כיף אדיר לעשות עם סבתא את הסיפור הזה, גיליתי מלא דברים שלא ידעתי, ואפילו לא שיערתי. אני מרגישה שעכשיו אני והיא הרבה יותר קשורות.
סבתא כוכבה: היה לי מאוד כיף לספר לך על הדברים שקרו לי כשהייתי בגילך, ולראות כמה הרבה את יודעת, וגם לחדש לך. אני מרגישה שעכשיו אנחנו מחוברות.
מילון
עפרהעָפְרָה היא התנחלות במתכונת של יישוב קהילתי-דתי על מורדות רמת חצור בגבול הרי בנימין והשומרון. היישוב ממוקם על כביש 60 מצפון לירושלים וצפונית-מזרחית לרמאללה, ומשתייך למועצה אזורית מטה בנימין וליישובי "אמנה", תנועת ההתיישבות של גוש אמונים. היישוב קרוי על שמה של עפרה המקראית בנחלת שבט בנימין[3] המזוהה עם הכפר הפלסטיני הנוצרי טייבה הסמוך. בעפרה מתגוררים כ-3,000 תושבים .
ראש צורים
ראש צורים שוכנת בגוש עציון, על דרך גב ההר, במרחק של 20 ק"מ מירושלים. בעבר שכנה על גבעה זו קבוצת עין צורים אשר נחרבה במלחמת הקוממיות ונבנתה מחדש במקום אחר. עם חידוש ההתיישבות בגוש עציון, אחרי מלחמת ששת הימים, נוסדה ראש צורים על מקומה של עין צורים והשם החדש, המזכיר את הישן, ניתן על פי הפסוק: "כי מראש צורים אראנו..." (במדבר כ"ג 9(
ציטוטים
”יש הרבה דברים חשובים, אבל משפחה היא מעל הכול!“