מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקה אלבו, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי יפה אלבו ויחד תיעדנו את סיפורה.

 סבתא יפה מספרת למיקה 

רקע

שמי הוא יפה אלבו, נולדתי בתאריך 21.3.1953 בבית חולים הקריה בתל אביב. קראו לי יפה על שם סבתא שלי, אימא של אימא שלי שהגיעה מסוריה ושם קראו לה לטיפה, שבעברית זה יפה. להורים שלי קוראים רינה ונעים שירי, אמי, רינה נולדה בסוריה ב-1930 והגיעה לישראל רכובה על חמורים, עם האחים הגדולים שלה בשנת 1943, כי התחילו שם מלחמות ורדפו אחרי היהודים ולכן הם החליטו לבוא לפלשתינה, היא הגיעה לחיפה. אבי, נעים נולד בעירק בשנת 1924 והגיע לישראל ב-1940, הבריחו אותם מעיראק, כי רדפו שם אחרי היהודים וגם הוא עלה לחיפה.

תקופת הילדות

נולדתי וגדלתי בבני ברק במשפחה של חמישה אחים, שלושה בנים ושתי בנות. אני הבת השנייה. המשפחה שלנו הייתה חילונית, אבא עבד כקבלן בניין ואימא הייתה עקרת בית. למדתי בבית ספר יסודי השומר בבני ברק. היינו משפחה חמה ומגובשת, בילינו כל הזמן יחד עם הדודים, המשפחה המורחבת הייתה מאד גדולה.

הילדות זכורה לי כתקופה טובה. בילדות היינו משחקים בקלס, בגומי ,קפיצה בחבל ותחביבים כמו איסוף בולים ומפיות. גרנו חמישה אחים בחדר אחד. אני זוכרת את אוטו הקרח והנפט שהיו עוברים והיינו רצים אחריהם. לפעמים ישנו אצל סבתא שלי בשכונת התקווה ובבוקר מוקדם היינו שומעים את הקריאות של מוכר הפיתות דרך החלון והיינו יורדים מהר לקנות פיתות טריות.

לא זכור לי איזה חלום ילדות גדול, פשוט נהנינו מהחיים הפשוטים והמשפחתיות. אני זוכרת, שלא היה חסר לי כלום בילדות, תמיד היה לנו שפע, היינו נוסעים בשבתות לים בהרצליה. בילדות הייתי הולכת לפעולות בנוער העובד, מאד נהניתי ללכת לפעולות ולהיפגש עם חברים.

בחג חנוכה אבא שלי היה מדליק נרות בחנוכייה ואימא שלי הכינה לביבות, שרנו שירי חנוכה. מילדותי אני זוכרת במיוחד, שאכלנו וופל מתוק מצופה שוקולד שהיינו קונים במכולת השכונתית.

לגבי חפץ מיוחד, יש במשפחה שלנו צמידים שעברו מסבתא שלי לאימא שלי והיא העבירה אלי ואני אעביר לבנותיי וכך הלאה.

תקופת הצבא

השירות שלי היה בחיל הנח"ל במסגרת גרעין של הנוער העובד שהיה מיועד לקיבוץ גרופית. הגענו לשם 25 נערים ונערות, השתלבנו בחיי הקיבוץ ועבדנו בחקלאות בקטיף חצילים, עגבניות ועשינו תורנויות במטבח ובחדר האוכל, גם עבדנו בבית הילדים. היו חיי חברה מלאים ומהנים, בילינו יחד כל הזמן והיה כיף.

בסוף תקופת הגרעין בקיבוץ התגייסתי לצבא במרץ 1971 לטירונות, במחנה 80, בת חודש וחצי והיה לי מאוד כיף. אני מאוד נהניתי, מכוון שהגעתי עם קבוצה מלוכדת מהנוער עובד, היו לנו הרבה חוויות משותפות, הכרתי הרבה חברים חדשים והיה כיף לעבור את התקופה הזאת, כי זו הייתה הפעם הראשונה שחייתי מחוץ לבית לבד ולהיות עצמאית. השתחררתי מהצבא בשנת 1973 בגיל 21 וחזרנו לקיבוץ לשרות ללא תשלום. (של"ת).

בניית משפחה

הכרתי את סבא יעקב במסיבה בתל אביב של בן דוד שלי, היינו בני 18. גם יעקב היה בנוער העובד בתל אביב והחלטנו שאני אצטרף אליו לגרעין שלו ואחרי שבוע כבר היינו בדרך לגרופית על משאית פתוחה, ההורים שלי לא רצו שאלך לצבא וכבר אפילו הצהרתי שאני דתיה, אבל החלטתי שאני הולכת לגרעין עם סבא. היינו חברים במשך כל תקופת הצבא והגרעין שלוש שנים ואחרי השחרור ומלחמת יום כיפור, עזבנו את הקיבוץ וחזרתי לבית הוריי שעברו לתל אביב מבני ברק ויעקב חזר לבית הוריו בתל אביב. יצאנו יחד עוד שנה שבזמן הזה התחלנו לעבוד, יעקב בתעשייה האווירית ואני כפקידה במשרד אצל סוכן ביטוח.

 סבא וסבתא בצעירותם

כעבור שנה לאחר הצבא ואחרי ארבע שנות חברות החלטנו שאנחנו מתחתנים. ההורים של יעקב באו להורים שלי והם דנו כמה כסף כל משפחה נותנת לחתונה. התחתנו ב-1975 באולמי ה"נשיאים" בתל – אביב. לאחר שנה נולדה בתנו הבכורה אפרת ב-1976. לאחר שלוש שנים ב- 1979 נולד בננו גיל אבא של מיקה, ובתנו הצעירה הילה נולדה בשנת 1988.

בשנת 1986 עברנו להתגורר בנס ציונה ואנחנו גרים בה עד היום. כיום יש לנו תשעה נכדים, חמישה בנים וארבע  בנות, הנכד הבכור בצבא והנכדה הצעירה בת תשעה חודשים. אנחנו נפגשים במהלך השבוע וכל יום שישי ושבת לארוחות משותפות, נוסעים יחד לטיולים וחופשות ונהנים לבלות יחד כמה שיותר.

הזוית האישית

סבתא יפה: המשפחה היא הדבר הכי חשוב לי בחיים, אני רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי יהיו איתי וביחד כמה שיותר, אני משתדלת לבלות איתם כל זמן שניתן והם האויר שלי. בזכותם אני חיה ונושמת, מרגישה שאני פורחת ויש לי בשביל מי לקום בבוקר.

המסר שאני רוצה להעביר למיקה ולכל הנכדים שלי הוא להנות מכל רגע, להיות מרוצים ממה שעושים. גם אם לפעמים יש קשיים או לא רוצים וקשה לראות את הסוף. לנסות לראות את הטוב בכל דבר ובכל תקופה. מניסיוני כיום אני יודעת שגדלים ומתבגרים,בדיעבד הכל נזכר כחוויות טובות למרות הקשיים שבדרך שלפעמים זה נראה בלתי אפשרי אבל כמצליחים זה עובר ומתחזקים מזה. חשוב לי שהם תמיד יישארו יחד, שיסתדרו בחיים ויהיו מאושרים, שיהיו מלוכדים ויעזרו אחד לשני תמיד.

הנכדה מיקה: סבתא היא מודל לחיקוי בשבילי כי היא חמה ואוהבת, תמיד דואגת ואיכפת לה. תמיד כיף לדבר איתה והיא תקשיב, היא רוצה שאספר לה הכל ואני אוהבת אותה. למדתי מהשיחות ששוחחנו בעקבות מפגשי תכנית הקשר הרב דורי, הרבה דברים על המשפחה של סבתא.