מאגר סיפורי מורשת

סבתא יפה מיכאלי השתתפה עם נכדתה שיר טבח בתכנית הקשר הרב דורי.

סבתא יפה מספרת לנכדתה שיר,

שמי מיכאלי יפה, שם משפחת נעוריי היה אדרי. נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו. עלינו לארץ בשנת 1954 כשהייתי בגיל חצי שנה. מכיוון שעליתי בגיל חצי שנה, מה שאספר ואעלה על הכתב הם דברים שזכורים לי מסיפורים שהוריי סיפרו לי.

עלינו לארץ ישראל כי זאת הייתה משאת נפשת של ההורים. לא היה אכפת להם, והם גם לא שאלו על התנאים, שאליהם הם מגיעים. עלינו לישראל הישר למעברה בעירית אופקים.

ההורים לא ידעו את השפה העברית ולכן דיברו רק ערבית, צרפתית ומעט עברית, שהכירו משפת התנ"ך ומהתפילות. ההורים היו אנשים מאוד מיוחדים, שהסתפקו במועט למרות, שהם השאירו שם, במרוקו, חיים מלאים ועשירים מאחוריהם. הייתה להם אמונה מאוד חזקה, שהם הגיעו למקום הנכון והראוי. הם היו מאושרים במה שיש להם, העיקר שהם בארץ ישראל. הוריי ועולים רבים עלו לארץ הקודש מתוך תחושת שליחות. כשהם יצאו ממרוקו, הם לקחו איתם רק את הזמין. כי מה שהנחה אותם היה רגש שליחות של יישוב הארץ.

היינו משפחה עם שמונה ילדים בבית מאוד קטן, אבל עם הרבה שמחה ואחדות מיוחדת. ידענו להתחשב ולהסתפק במה שיש. הבית שלנו ידע להעניק ערכים חשובים ונתן לנו ארגז כלים עם מסר מיוחד להתמודד ולעבור את כל הקשיים שהיו בדרך. חגגנו את החגים תמיד מתוך אחדות ואחווה.

אימא לא ידעה בכלל עברית והקליטה בשבילה הייתה קשה מאוד. היא נפטרה בתחילת שנות ה – 60 לחייה, אישה צעירה. הפרידה ממנה הייתה קשה. אחיי היותר גדולים לקחו את הפיקוד והסיוע בבית.

אני זוכרת את הסביבה את הרחוב, את הגן, את בית הספר שבו למדתי. היו לי חברות מאוד טובות שעד היום אנו בקשר. זכורים לי כל מיני משחקים ששיחקנו בשכונה היו בדילגיות, חמש אבנים, תופסת  ועוד…

בבית הספר בו למדתי אהבתי מאוד את מקצוע מתמטיקה ואזרחות. המבחן שזכור לי הוא מבחן ה"סקר". זכורים לי גם כל המסיבות שהיו במהלך השנה כמו היום. למדתי בתיכון וסיימתי 12 שנות לימוד, ואז עברתי לסמינר למורים וגננות. עבדתי גם במקצוע מספר שנים.

עברתי מספר תחומי עבודה והיום אני עוסקת בבישול ואפיה.

מבית הורי אני זוכרת את כל המנהגים בחגים ובשבתות ועד היום אנו עושים את כל המנהגים ומקפידים על הכל. אני מקווה שאצליח להעביר את זה גם לילדיי. למרות, שעליתי בגיל צעיר מאוד ממרוקו, אני דואגת לשמר את המסורת והמנהגים עד עצם היום הזה. אני גרה בבאר גנים יש לי חמישה ילדים נכדים ונין אחד שכן ירבו.

מסרים של סבתא

"חב לאחור" – משמעות הביטוי הוא, לאהוב את האחר כמו, שאתה אוהב את עצמך. בתקופתי במעברות אהבו אחד את השני והיה אחדות של השכנים.

"כנעו בלי קיין" – הפירוש, להסתפק במועט. ההורים תמיד הסתפקו במה שיש. למרות הקשיים הרבים, שליוו אותם בעלייה.

הזוית האישית

הנכדה שיר: היה לי כיף לפגוש את סבתא בבית הספר, להקשיב לסיפורים שלה וללמוד מהם. לדעת קצת יותר על העבר ועל תקופת העלייה שלה לארץ. אני לוקחת איתי, שאושר ושמחה הם דברים, שלא נאמדים בכסף. ואחדות הינה הדבר החשוב ביותר במשפחה.