מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה חברוני, נולדתי ב-15 במאי בשנת 1949 בעיר צנעא שבתימן. לאבי קראו שלום, הוא נולד בתימן והיה סופר סת"ם. לאמי קראו נעמי, היא נולדה בתימן והייתה עקרת בית.

בשנת 1949, לאחר כשנה להכרזת המדינה, היהודים שבתימן התכוננו לעלייה לארץ. הוריי מכרו את רכושם והתחלנו את המסע מצנעא לשדה התעופה שבעיר עדן. המסע לשדה תעופה היה קשה, ולאחר הליכה של כשלושה שבועות הגענו לעיירה ליד השדה תעופה. התגוררנו בעיירה שליד שדה התעופה במשך כשלושה שבועות עד שיבוא מטוס וייקח אותנו לארץ.

כשהגענו לארץ נלקחנו למחנה עולים בראש העין. אני נלקחתי לבית תינוקות ואילו הוריי ואחותי הגדולה גרו באוהל עם עוד משפחה. שהינו במחנה בתנאים קשים, באותה שנה היה חורף קשה מאוד ואפילו ירד שלג. לאחר כשנה וחצי עברנו לגור בנס ציונה ליד כל המשפחה. בנס ציונה למדתי בגן ילדים ואחר כך בבית ספר יסודי ממלכתי ג'.

לאחר תקופת לימודיי בבית הספר התיכון למדתי בסמינר לוינסקי בתל אביב במגמת אנגלית. כאשר סיימתי את הסמינר נשלחתי לעבוד בבתי ספר באשקלון וגרתי בדירת מורים. לאחר שלוש שנים עברתי ללמד בהרצליה בעקבות נישואיי, ושם לימדתי במשך 35 שנים. במהלך נישואיי נולדו לי שלושה ילדים ושמם יובל, רויטל ותמי.

לאחר 38 שנות הוראה יצאתי לפנסיה ועברתי לגור בנתניה ליד ילדיי. לאחר יציאתי לגמלאות הלכתי להרצאות וטיולים של הסתדרות המורים, אני נוהגת להיפגש עם אמי ולדבר איתה בטלפון. הקדשתי זמן רב לנכדיי – טיפלתי בהם, עזרתי להם בלימודים ויש לנו קשר קרוב. כל שבוע אנחנו עושים ארוחה משפחתית בימי שישי וכולם נפגשים יחד.

הזוית האישית

סבתא יונה: המסר שלי לדור הצעיר הוא שחזרנו לארץ מגלות של אלפיים שנה ולכן אנחנו צריכים לשמור על המדינה שלנו.