מאגר סיפורי מורשת

שמי יהלה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי עדי, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

כשעלינו ארצה, שיכנו אותנו בבתים שנקראים צריפים, במקום שנקרא מעברה. הבתים היו מעץ, השירותים היו בחוץ, לא הייתה מקלחת, לא היה חשמל וגז. היה פרימוס שעבד על נפט, שאיתו היו מבשלים וגם מחממים את הבית. בערב, כשהיה מחשיך, היו מדליקים עששית שעבדה על נפט.

אלו היו חיים לא קלים, אבל היינו מאוד שמחים, מאוד מרוצים, אנשים עזרו אחד לשני, היו הרבה ביחד. גידלנו בגינה ירקות, היינו אוכלים אותם כל יום, טרי ישר מהגינה. לנו, למשל, היו תרנגולות שהטילו ביצים, לשכנה הייתה עיזה שנתנה לה חלב ממנה היא עשתה גבינה. אנחנו היינו נותנים לה ביצים, והיא הייתה נותנת לנו גבינה וחלב, וככה שכנים התחלפו בכל דבר שהיה להם. כמובן, מקרר לא היה. היינו הרבה מאוד בטבע, שיחקנו ורצנו במרחבים של השדות, רוב הזמן היינו בעצם בחוץ, בטבע.

אחרי כמה שנים עברנו לבית בבניין, ששם כבר היה חשמל והיה אור, וגם היה מקרר, אבל הוא עבד עם קרח. כל יום הייתה עוברת עגלה נהוגה על ידי עגלון עם קרח, היינו יורדים עם דלי וקונים בלוק קרח, שמים במקרר כדי שהמקרר יעבוד. אותו הדבר היה עם חלב, היה עגלון של חלב. החלבן היה עובר, והיינו קונים ממנו חלב, אותו הדבר עם נפט, הייתה עגלה שעוברת, היינו קונים נפט.

בית הספר

בית הספר היה מאוד רחוק. היינו צריכים ללכת בערך שעה ברגל, וכולם, כל הילדים, היו הולכים ביחד. כולם היו דואגים לכולם. לא היו מספיק חדרים ללמוד, אז למדו במשמרות. למדנו או מהבוקר עד הצהרים או מהצהרים עד הערב, ושוב – היה הרבה מאוד טבע. המקום שגרתי בו נקרא עין הים, בחיפה. בצד אחד היה ים מאוד מאוד קרוב לבית, בצד שני היה הכרמל. בקיץ היינו יורדים מהבית, עוברים את הכביש, נכנסים ישר למים, ישר לתוך הים. בצד השני היה כרמל, היינו עולים, מטפסים על הכרמל. הכרתי שם את כל הפרחים, הייתה לי מחברת, אז היה מותר קצת לכתוב, שבה הייתי מייבשת פרחים בתוך המחברת, והיו נותנים להם שמות, כך כולם היו עושים. הכרנו את כל השמות של כל הפרחים.

אני לא זוכרת ילדות קשה למרות הכל, כי זה מה שהיה ולזה היינו רגילים, אבל אני זוכרת ילדות מאוד שמחה, ואנשים מאוד ביחד, מאוד עוזרים אחד לשני.

הגשמה

אחד הדברים החשובים ביותר שעבורם אני חושבת שאנחנו חיים – הוא להגשים. הגשמה זה למעשה לפתח את הפוטנציאל שלנו וליצור משהו בשביל אחרים. ברגע שאני מגשימה, למעשה אני לוקחת חלק בהתפתחות האנושית. בשביל להגשים, צריך מאוד מאוד לרצות משהו, צריך אומץ וצריך להיות מוכן לטעות תוך כדי התנסות, בשביל לדעת מה נכון. הגשמה עושה את החיים יותר מעניינים ויותר מלאים. חשוב מאוד להגשים את מה שאני רוצה ולא את מה שאחרים חושבים שצריך להגשים. אני מאחלת לכולנו להגשים את הפוטנציאל במלואו ולקדם כמה שיותר את ההתפתחות האנושית.

מסרים אישיים שסבתי הנחילה לי/ ציטוט

סבתי לימדה אותי איך לראות את העולם מזוויות שאף אחד לא מסתכל עליהם, לדעת איך להבין את כל מה שקורה בחיי בצורה טובה יותר ולקחת את זה למקום חיובי כדי ללמוד מזה ולהשתפר מזה.

"בשביל להגשים, צריך מאוד מאוד לרצות משהו, צריך אומץ וצריך להיות מוכן לטעות תוך כדי התנסות, בשביל לדעת מה נכון". אלו מילים שסבתי אמרה, ולדעתי זה משפט חזק שיכול ללוות אותי לתקופה ארוכה ולעזור לי להצליח ולהגיע להגשמה.ממילים אלו הבנתי שאין דבר כזה טעות אלא רק דרכים והתנסויות שצריך לעבור בדרכנו, כדי שנוכל להצליח להגשמה.

סבתא לאורך השנים

הזוית האישית

עדי הנכדה המתעדת: העבודה על הסיפור חיברה בינינו ונתנה לנו הזדמנות ליצור רגעים נפלאים, רגעים שלא רבים זוכים בהם. כתיבת הסיפור נתנה חופש לסבתי לספר על עצמה ולפתוח בכיוונים שרצתה, ולי היא נתנה הזכות להכיר אותה יותר ולהבין מי היא באמת. הסיורים נתנו לנו את הרגע להתחבר וללמוד על עצמנו ביחד, לראות שזה עושה טוב לשתינו.

בנוסף, היה כיף לגלות דברים חדשים על סבתי והיה תענוג לבלות איתה ולחלוק איתה בחוכמתה ובידע הרב שלה. סבתי היא אישה מעניינת, עם אישיות גדולה ומפותחת ממנה רק אפשר ללמוד ולהסתקרן, לכן אני שמחה שעשינו את התכנית ביחד.