מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא טינה ולדמן נולדתי בתאריך 1.8.1951  באיטליה במחנה מעבר לארץ. הוריי יצאו מלוב לאחר מלחמת העולם השנייה (לאחר שהיו במחנה ריכוז בלוב ) אלא שאי אפשר היה להגיע ישירות לישראל, הם יצאו באונייה לכיוון מחנה מעבר בדרום איטליה כשאמי הייתה הרה לקראת לידה ואכן נולדתי במחנה המעבר בעיר זו. משם יצאה משפחתי (אמי ואבי, שני אחיי ואני התינוקת) לישראל.

לאבי קראו אליהו חסון והוא היה מנהל חשבונות בחברת ספנות איטלקית. לאמי קראו ג'וליה חסון והיא הייתה עקרת בית. ארץ המוצא של הוריי הייתה לוב בצפון אפריקה.

בתקופת השואה, אמי הייתה נשואה צעירה בהריון ונשלחה למחנה ריכוז "ג'אדו", אמי הייתה אז נשואה לאדם אחר. נולד לה בן במחנה הריכוז והיא הייתה לבדה משום שבעלה נאלץ לברוח מפני הגרמנים. המצב במחנה היה קשה מאוד מבחינה תברואתית והתינוק חלה.למרות הניסיונות שלה לעזור לו, הוא נפטר בשל חוסר האוכל וההיגיינה הלא ראוייה. היא עצמה נאלצה לקבור אותו לבדה. כאשר הגיעו האמריקאים, היא הוחזרה עם משפחתה (אביה ואחיה) לעיר מגוריהם בנגאזי ולאחר זמן היא נישאה לאבי אליהו והם בנו משפחה חדשה  וחיו יחד שנים ארוכות וטובות. ב-1951 הם הגיעו לארץ וגרו בעפולה.

כיום, משפחת ולדמן היא פסיפס של ארץ ישראל. בתוכה יש עדות שונות: פולנים, רוסים, טריפולטאים, פרסים ובלגים. בני המשפחה מתגוררים באזורים שונים בארץ ובעולם. אנשי עבודה, אוהבי הארץ הזאת.

גדלתי בעיר עפולה עילית, בשכונה של עולים מארצות שונות, ממזרח ומערב בשכונה מעורבת, שיחקנו משחקים ביחד בחצר ובשכונה, למדנו כולם באותו בית ספר ממלכתי "אלומות" מכיתה א' – עד כיתה ח'. שיחקנו בחמש אבנים, תופסת, חבל קפיצה ותחרות קפיצה. לא הייתה אז טלוויזיה וטלפון וברוב הזמן היינו יחד כל ילדי השכונה עד שירד הערב, כל אחד חזר לביתו. חלק מחבריי אני פוגשת עד היום וחלקם הם: זהבה, צביה ומרדכי. אחר כך עברנו לעפולה לבית ספר בן גוריון עד סוף כיתה י"ב.

בצבא התגייסתי ליחידת מודיעין בפיקוד צפון תחת הקמ"ן (קצין מודיעין) הפיקודי. חשוב היה לי לצאת ללימודים ולמדתי תואר ראשון, בגלל שרציתי להתפתח, רציתי להשתלב בחברה המיטבית. אחר כך למדתי לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב. בהמשך לימדתי בבית ספר תיכון בעפולה וברבות השנים התמניתי למנהלת קריית החינוך אורט עפולה וכיום אני משמשת כמנהלת אגף החינוך של העיר עפולה. בתפקידי זה אני אחראית על כלל מוסדות החינוך מגיל לידה עד י"ב.

חפץ משפחתי מיוחד

החפץ המשמעותי עליו אני רוצה לספר הוא השמיכה והקמע של התינוק של אמי שנספה בשואה ששמרה ובימיה האחרונים, ביקשה שנעביר אותם למוזיאון יהדות לוב בעיר אור יהודה שם בנו פינה לזכרו. ובו מסופר הסיפור על אמי, ג'וליה.

הקמע זה אותו קמע שאמי שמה על התינוק שלה כדי לשמור עליו כי היא הייתה אישה מאמינה, אבל זה לא צלח והיום במוזיאון יהדות לוב יש פינת הנצחה המספרת את סיפור חייה של אמי ואת הסיפור של התינוק שלה.

הזוית האישית

סבתא טינה: היה מאוד מרגש לעבוד עם הנכד שלי, לשמוע את הנכד שלי שואל שאלות שמאפשרות לי לחשוף את תולדות חיי המשפחה שלו, להכיר את ההיסטוריה ואת התהליכים שהמשפחה עברה כשהגיעה לארץ והשתלבה בחברה, לדעת את הקשיים שעברה ואת העובדה שלא ויתרנו לעצמנו למרות הקשיים.