מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, טובה. יחד, אנו מתעדים סיפור מחייה של סבתא ומעלים אותו אל מאגר המורשת של התכנית.

שם סבתי הוא טובה, אך היא נולדה עם השם גולי ולאחר מכן שינו את השם שלה לתאוס. כשהיא עלתה לכיתה א', המורה שאלה אותה איך קוראים לה והיא ענתה תאוס והיא לא הבינה, אז היא החליטה שקוראים לה טובה ועד היום זה נשאר. היא נולדה בתאריך 1.3.1948 בפרס (איראן), בשושן הבירה. בגיל שנתיים עלו לארץ.

הוריה היו אסתר וחביב ושניהם נולדו בפרס. בארץ סבתי גרה בצריף שהיה בפתח תקווה, הוא היה ממש קטן, בן שני חדרים, סלון ומטבח קטן. הם התקלחו במקלחת משותפת עם השכן שלהם ובכל הצריף הקטן הזה הם גרו שישה אנשים. אימא שלה הייתה עקרת בית, ואבא שלה היה חקלאי. ביום יום הם אכלו לחמים עם מטעמים וביום שישי, אימא הכינה עוף. כל יום היה מגיע מוכר ארטיקים והם היו קונים ממנו ארטיקים וסבתי תמיד קנתה ארטיק בטעם לימון כי זה האהוב עליה.

זיכרונות ילדות

סבתי נולדה בפרס, אך בגיל שנתיים הוריה רצו לעלות לישראל. הם השתקמו בבית שאן שם הייתה בפעוטון, אך לאחר חמש שנים הוריה של סבתי רצו לעבור לפתח תקווה כדי להיות יותר קרובים למשפחה. כשהם הגיעו לפתח תקווה, סבתי עברה ללמוד בבית ספר מורשה (עד היום הוא נמצא בפתח תקווה), שם היא למדה תורה, חשבון, אזרחות. בכל בוקר הם התפללו את תפילת שחרית (זה היה לה מאוד כיף). חבריה שם היו רק בנות. כשהן נפגשו הן לפעמים שיחקו קלאס וסבתי הייתה הכי טובה בזה, ולפעמים הם שיחקו תופסת.

לסבתי בבית הספר הייתה, כאמור, הפרדה בין נשים לגברים, בכיתה היו שתי שורות של בנות ושתי שורות של בנים בתוך הכיתה (בן לא ישב ליד בת). לסבתי בכיתה היה עוד ילד ששם המשפחה שלו היה נאמני (זה היה שם המשפחה של סבתי). הוא היה ביישן וגם סבתי הייתה ביישנית. פעם אחת, חבר של הילד ששם המשפחה שלו היה נאמני (שמו הפרטי היה חיים), אמר לחיים שבגלל שיש להם אותו שם משפחה, אז משתמע מכך שהם יתחתנו. היה משמעת מאוד חזקה בבית הספר הזה.

אחרי בית הספר היא הלכה לעבוד במשוב מפעלים (הוא עדיין קיים), בגלל שמשפחתה הייתה מאוד ענייה והיא הייתה צריכה לעזור לפרנס אותם (זה היה לה מאוד קשה).

המסר של סבתי לדור הצעיר

לסבתי יש מסר לאנשים בגילנו היום. היא אומרת שצריך פחות לשנוא ויותר להיות ביחד, כי זה מה שאלוהים רוצה מאיתנו. אפילו אם יש חילונים ודתיים וגם חרדים, אחרי הכל כולנו בני אדם ואנחנו נהיה יותר חזקים ביחד אם נתחבר כולנו.

יציאה לגמלאות וחוויותיה היום

סבתי אוהבת לבלות בחוץ עם חברות, לפעמים בקניון ולפעמים בפארק, אבל יותר מכל היא אוהבת להתפלל. זה מביא לה אנרגיות חיוביות להמשך היום וכך היא מבלת את היום בכיף. היא מרשה לעצמה לפנק את עצמה לאחר הילדות הקשה שהיה לה. היא חושבת שמותר לכל אחד לפנק את עצמו אחרי דבר טוב שהוא עושה, אפילו עם זה מאוד קטן.

הזוית האישית

הראל הנכד המתעד: היה לי כיף לעבוד עם סבתא וללמוד ממנה, נהניתי לבלות זמן איכות איתה.