מאגר סיפורי מורשת

שמי בר הנדל אני לומד בתיכון עודד ביישוב קדימה, הקשר שלי עם סבתא שלי הוא קשר קרוב מאז שנולדתי.

סבתא שלי היא דמות חשובה ומשמעותית עבורי, כל שבת כל המשפחה שלנו מגיעה אליה לארוחה משפחתית ובמשך השבוע היא מגיעה לבקר אותנו.

לסבתא חנה יש שלושה ילדים וארבעה נכדים. אני הנכד השני שלה.

סבתא חנה נולדה בכפר סבא בשנת 1950, שנתיים לאחר קום המדינה סבתא מספרת, שבזמן שכפר סבא הייתה מושבה קטנה עם רחוב ראשי אחד. כפר סבא הייתה מוקפת פרדסים עם ריח פריחה שנישא באוויר באביב. כל הבתים היו אז בני קומה אחת.

ההורים של סבתא חנה, יצחק וסוניה, נולדו בפולין.

סבתא סוניה, אימא של סבתא, עלתה לארץ בשנת 1939, "בדקה התשעים", לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא עלתה לארץ לבד. בארץ היו כבר הוריה, שתיים מאחיותיה ואחיה. יתר בני המשפחה נשארו בפולין ונספו בשואה.

סבא יצחק קנל, אבא של סבתא, עלה לבדו לארץ בשנת 1933. בני משפחתו המצומצמת היו כבר בארץ לכן אישרו לו לעלות.

סבתא סוניה וסבא יצחק, הסבתא רבא וסבא רבא שלי, נפגשו והכירו בארץ והתחתנו.

זכורים לסבתא זיכרונות מתקופת ילדותה. שדות גידולי תפוחי אדמה ובוטנים, קולות תנים מייללים בלילות שהיו טורפים לעתים תרנגולות מהלולים. רחובות לא סלולים, הרבה חולות, לאנשים רבים היו משקי עזר בחצרות.

לאחר שהוריה, יצחק וסוניה, נישאו הם התגוררו בחדר אחד מושכר אצל משפחה כשהשירותים בחצר. באותו חדר הם גרו עם שתי אחיותיה הגדולות. בהמשך עברו לגור בבית משלהם ברחוב כצנלסון, שהיה בזמנו רחוק ממרכז המושבה מול פרדס חבס. זו הייתה וילה במושגים של אז. שני חדרים מטבחון ושירותים עם מקלחת. בהמשך אבא שלה בנה בעצמו והוסיף מרפסות וחדר נוסף.

לסבתא יש שתי אחיות גדולות. כולן גרות גם היום בכפר סבא במרחק הליכה זו מזו.

ההורים של סבתא עבדו בעבודות פיזיות קשות ורבות ובדרך כלל בכמה עבודות במקביל על מנת להתפרנס ולהתקדם. התקופה היתה תקופת ה"צנע".

אבא שלה עבד כפועל בפרדסים כמו רבים מהעולים החדשים. מאוחר יותר עבד בבית חרושת למיץ שהפיקו מהתפוזים מהפרדסים הרבים שהיו בכפר סבא ובשרון בכלל. ב"שעות הפנאי" לאחר שעות העבודה הוא עבד בחצר. בחצר היה משק עזר עם לול תרנגולות, דיר עיזים וגדיים, ברווזים. הוא גידל ירקות ועצי פרי. בנוסף עבד ב"הפועל" כקופאי וכשומר בשער במגרש הכדורגל ובקולנוע עמל.

אימא של סבתא עבדה כשוטפת כדים במחלבה ואח"כ כעוזרת גננת בגן וכמטפלת בילדים. במקביל הייתה להם בבית מכונת תפירה והם היו עובדים בתפירה בבית.

אוכל בישלו על פתיליה. כביסה כיבסו ביד. רק באמצע שנות החמישים היה להם מקרר, כיריים ומכונת כביסה. סבתא זוכרת שכדי להתקלח במים חמים אחיותיה היו הולכות לקושש עצים שאותם היו מבעירים במעין תנור שמתחת לדוד שבו היו מחממים את המים.

סבתא גרה בשכון למפרט שבו רוב התושבים היו עולים ותיקים.

סבתא חנה וסבא שלמה הכירו כשהיו בצבא בחיל מודיעין בצפת ולאחר תקופת חברות התחתנו בתל אביב.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. סבא שלמה גוייס למלחמה במשך חצי שנה ונלחם בחזית הדרומית במסגרת חטיבת הצליחה אשר מלחמה את תעלת סואץ למצרים. במהלך הזמן הזה סבתא גילתה שהיא בהריון עם אימא שלי וסבא הלך למלחמה כשהוא לא יודע שהוא עומד להיות אבא.

היה כאוס במדינה בתקופה זו וחודש וחצי לא שמעו מסבא והמשפחה לא ידעה איפה הוא. סבתא מספרת שבשלב כלשהו היא קיבלה חתיכה של קרטון שהוא כתב עליה דרישת שלום ושהוא בסדר והדואר שלח באותה תקופה את כל המכתבים המאולתרים למשפחות גם כשזה היה חלקי דפים ובלי שהיה בול.

באותה תקופה כל הגברים היו מגוייסים וכך גם הבעל של אחותה וסבתא הייתה הולכת לעבודה בבקרים ואחר כך הייתה הולכת לאחותה הגדולה, נאוה, ועזרה לה לטפל בבנות הקטנות שלה.

סבתא עבדה שנים רבות כמזכירה רפואית בבית חולים מאיר. סבא שלמה נפטר ממחלת הסרטן שאיתה התמודד כעשר שנים. הוא נפטר בשנת 2014 כשאני הייתי בכיתה א', אני וסבא היינו מאוד קרובים הוא היה קרוב מאוד לליבי במיוחד.

כיום סבתא בפנסיה ואנחנו נהנים ממנה והיא נהנית מאיתנו ועוזרת לנו.

סבתא היא אישה משפחתית, ישרה, חרוצה, סקרנית וחברותית. התחביבים שלה הם קריאה והשפה העברית. כשהייתה צעירה יותר אהבה גם לשחות וצלחה את הכנרת.

הזוית האישית

בר: העבודה על הפרוייקט היתה הזדמנות להכיר את הילדות והמשפחה מהצד של סבתא שלי. היה לי מעניין לראות תמונות ולשמוע סיפורים על המשפחה. הכרתי סיפורים חדשים שלא הכרתי קודם. התחברתי אליה מאוד בזכות הסיפורים.

סבתא חנה: ערך המשפחתיות הוא חשוב עבורי. המשפחה היא בראש מעייני ומקור הכוח שלי. חשוב לי שכל הילדים והנכדים יגיעו כל סופ"ש כדי שניפגש כולנו יחד ונהיה בקשר טוב.