מאגר סיפורי מורשת

סבתא חנה גולסז נולדה בעיר תבריז באיראן, זו עיר עם קהילה קטנה של יהודים שם היהודים דיברו ארמית. לסבתא הייתה ילדות שמחה ובגיל שש משפחתה עברה לטהראן, שם סבתא למדה בבית ספר יהודי. לאחר מכן עברה לבית ספר אליאנס. לאחר כמה שנים התחתנה עם סבי יוסף ז"ל וגם הוא היה דובר ארמית. נולדו להם שני ילדים: אמי ננסי ודודי אברהם. למשפחה קשר חזק עם היהדות ולהם קרובי משפחה רבים בישראל,  והם הספיקו לבקר מספר פעמים בארץ.

בשנת 1978 התחילו מהומות באיראן נגד משטר המלוכה, כך שבתחילת 1979 אמי ודודי ביחד עם סבתי נאלצו לעזוב את הבית באיראן בפתאומיות ולהשאיר את סבי. למזלם הם עלו על אחד המטוסים האחרונים של אל על שטסו ישירות לישראל, בדיוק שישה ימים לפני המהפכה האסלאמית. הם מצאו את עצמם מתמודדים עם העזיבה, עם קשיי קליטה ועם קשיי שפה ועוד קשיים רבים. סבי הצליח לצאת מאיראן לאחר שנסע באוטובוס מטהראן לאיסטנבול. משם קנה כרטיס טיסה לישראל וכך הצליח להצטרף למשפחתו לאחר שמונה חודשים במהלכם לא ראה אותם. גם לסבי שיחק המזל, מכיוון שמספר חודשים לאחר יציאתו ליהודים כבר היה אסור לצאת מהמדינה.

מאחר והמשפחות של סבי וסבתי גרו בחולון, גם משפחתי התמקמה בחולון. סבי התחיל לעבוד ובמקביל נסע כל יום ללמוד באולפן מאיר בתל אביב. אמי התחילה ללמוד בבית ספר קוגל אשר היה ברחוב ההסתדרות. ודודי למד בבית ספר יסודי דינור. סבתי הייתה עקרת בית ולכן עדיין לא ידעה מספיק עברית ונעזרה באמי בסידורים ועניינים אחרים.

סבי קיבל צו גיוס בגיל די מבוגר והתגייס להג"א. הוא שירת בשכם וכשחזר הביתה עם מדים, סבתא הייתה מופתעת שהיא רואה לראשונה את בעלה במדים לאחר שהילדים כבר גדלו. לסבתי לקח שנים רבות לעכל את המציאות, יחד עם זאת היא אוהבת מאוד את ארץ ישראל והיא שומרת על המסורת היהודית.

סבתי היא אישה עם חוכמת חיים, דברי חוכמה ומוסר השכל. היא יודעת להקשיב, להכיל, לתת עצות ולהרגיע. אמי למדה ממנה המון. סבתא תמיד מברכת אנשים ואוהבת לומר להם: "שיהיה לך לב שמח".

הזוית האישית

אורי: העבודה במסגרת תכנית זו הייתה כיפית, כי יכולתי ללמוד מה סבי וסבתי עברו בדרך לישראל. הייתי רוצה לאחל להם חיים שמחים וטובים.