מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי חגית קידר, שמעתי את סיפוריה של סבתי ויחד תעדנו את הסיפור.

נולדתי בשנת 1951, בירושלים, למשפחת ירקוני. זוג צעיר, שניהם ילידי הארץ. מצד אמי הייתי דור רביעי לילדי ירושלים. הייתי הבת הבכורה ואחרי נולדו להם עוד שני בנים, אחיי.

עם הורי בילדותי

בתקופת ילדותי, לרוב חברי, לא היו סבים וסבתות, מאחר ורובם היו ילדים למשפחות שהסבים והסבתות שלהם נכחדו בשואה. לי, היו שלושה זוגות של סבא וסבתא: מצד אבי, מצד אמי, ועוד זוג סבא וסבתא שהיו ההורים של בעלה הראשון של אמי שנהרג במלחמת השחרור.

 בתקופת ילדותי עם משפחתי 

מאחר ונולדתי שנתיים לאחר מלחמת השחרור, והורי עברו את מלחמת השחרור בירושלים, כאשר אבי היה מלוחמי וממפקדי הקרבות שהתחוללו להגנת ירושלים וכל סביבותיה, גדלתי תוך מורשת ישראלית, וכל חבריהם של הורי היו מתקופת המלחמה בירושלים.

הורי, שאיבדו בירושלים רבים מחבריהם ומקורביהם (ביניהם את אחיה של אמי ובעלה הראשון). הם רצו להתחיל את חייהם רחוק מירושלים ומהזיכרונות הקשים ועברו לגור בקריית טבעון. אני גדלתי בקריית טבעון. טבעון הייתה אז מקום מגורים של רבים מיוצאי קיבוצים ואנשי צבא, והאוירה שם היתה מאד חופשיה ומשוחררת. היינו הולכים לבית הספר יחפים וכולם הכירו את כולם.

השנים הראשונות של חיי עברו בתקופה שנקראה תקופת הצנע, בה האוכל היה קצוב לכולם בתלושים. ולכן, מי שיכול היה, גידל בחצר תרנגולות לביצים ולעוף. לנו הייתה חצר ואכן גידלנו תרנגולות, בנוסף, אבי גם שתל  בחצר עצי פרי. גדלתי בסביבה נעימה ובטוחה, ואני זוכרת איך היינו היחידים בעלי רכב ברחוב מאחר ואבי קיבל רכב מהעבודה בה עבד. אני זוכרת שבמקום מסיבת בת מצווה אמי לקחה אותי לטיול באונייה לקפריסין שזו הייתה גם הפעם הראשונה שלה בחו"ל.

אני על סיפון האונייה בטיול בת המצווה שלי

בגיל 14 עברנו  מטבעון לעיר חיפה, לשכונת נווה שאנן, שם נמצא בית הורי עד היום. בנווה שאנן, הכרתי את עולם תנועת הנוער שהשפיעה מאד על חיי. ממנה נשלחתי להדריך, במקום שירות צבאי (קומונרית) ושם גם הכרתי את מי שבשנת 1979 הפך להיות בעלי.

ביום חתונתינו

לאחר תקופת ההדרכה, עם שחרורי מהצבא, התחלתי לימודים באוניברסיטה ומשם ללימודי פיזיותרפיה.

מאחר ובעלי היה איש אבטחה, נשלחנו בשנת 1979 ליוון, לאתונה. הוא שימש בתפקיד קצין הבטחון של השגרירות. השליחות הייתה לשלוש שנים. שם נולדושני ילדי: זהר, בתי הבכורה, היא אימא של רוני. אחרי כשנתיים נולד בני השני נדב. עם שובנו לארץ בנינו את ביתנו בתמרת, מקום בו אנו גרים עד היום.

בשנת 1986, נשלחנו שוב לשלוש שנות שליחות לארה"ב, שם נולד בני השלישי נמרוד. במשך השנים עסקתי בפיזיותרפיה, עם לימודים רחבים ומגוונים בשטח הקינסיולוגיה וטיפלתי גם בהרבה בילדים עם קשיי לימוד בשיטת הקינסיולוגיה שעיקרה – גוף/נפש.

בשנת 2004, אובחנתי בסרטן אלים, ולאחר טיפולים קשים הבראתי. הסרטן השפיע מאד על עיסוקיי גם בהמשך…

בשנת 2006 החלו להפציע הנכדים, וזו הייתה התרגשות גדולה כאשר רז, האח הגדול של רוני נולד, הבכור לשבעת נכדנו. רוני, שהייתה הנכדה השנייה נולדה שלוש שנים אחריו. מאחר ורוני ומשפחתה גרו אז בטבעון, והייתי קרובה אליהם, הרי שעיקר בילויי היו בשהייה וביקורים אצלם.

כאשר רוני ומשפחתה עברו לגור בכפר סבא, נפער בי מרחב עצום שהייתי חייבת למלא. התחלתי אז להעביר סדנאות שנתיות, כל שבוע, במרכזי האגודה למלחמה בסרטן בצפון, שמטרתם הייתה העצמה אישית וכלים להתמודד במחלת הסרטן.

כיום, עקב התפרצות הקורונה, כאשר עדיין לא החזירו את ההתנהלות לשגרה, אני עוסקת רבות בהעשרה אישית בכל השטחים שמעניינים אותי, וביצירתיות בעבודות יד למיניהן – סריגה וציור ונהנית במיוחד במפגשים של כל המשפחה בין אם בחגים ובארועים ובין אם בטיולים משותפים. זה הכיף!!!!

 תמונה משפחתית

סבתא חגית מספרת:

הזוית האישית

סבתא חגית: הפגישות עם רוני ריגשו אותי מאד. בנוסף לבילויים הרגילים שלנו מצאתי את עצמי משוחחת עם רוני על נושאים שבדרך כלל לא היינו עוסקים בהם. סיכמנו על רצון משותף של שתינו להמשיך בעוד הרבה סיפורים נוספים גם לאחר סיום התכנית.

תודה רבה לכם!!!!!

רוני: הייתה לי חוויה מהנה עם סבתא, נהנתי להקשיב לסיפורים על הילדות שלה, היה לי מעניין במיוחד לשמוע על החיים של פעם ואיך הסתדרו בתקופה שלא היה הרבה. נהנתי מהתוכנית ומהזמן שהיה לי עם סבתא.