מאגר סיפורי מורשת

שמי סימיון ובמסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מתעד את סיפור החיים של סבתא שלי והחלק שבחרתי להתרכז בו הוא הילדות שלה.

סבתא זינאידה נולדה בשנת 1951 בעיר בירה של טורקמניסטן אשגאבאט שהייתה בזמנו חלק מברית המועצות היא עלתה לארץ לאחר שאימא שלי התיישבה כבר בארץ.

סבתא שלי הייתה הבת הבכורה מתוך ארבעת הילדים במשפחה והיא סיפרה שהילדות שלה לא הייתה קלה כמו הילדות שיש לילדים היום, בגלל שהיא הייתה הבת הבכורה היא הייתה צריכה לעזור הכי הרבה בבית ובנוסף לכל לגדל את האחים שלה, כי אימא שלה לא יכלה באותה תקופה לגדל את הילדים. אימא שלה הייתה הרבה זמן בבית חולים והעול נפל על סבתא שליבבי, ובגלל זה סבתא שלי לא יכלה ללכת לבית ספר ללמוד כמו ילדים אחרים בגילה ובמקום זאת סבתא שלי טיפלה באחים שלה ועבדה בעבודות תפירה, כדי להשיג כסף לבית.

 סבתא זיניאדה בצעירותה

אפילו שסבתא שלי רוב ילדותה הייתה צריכה לגדל את האחים שלה, הילדות שלה הייתה יחסית דומה לילדות של ילדים אחרים באותה תקופה. סבתא סיפרה לי שבגלל שבתקופה שלה לא היה להם טלפונים ואינטרנט הילדים היו נפגשים כל יום לשחק ולדבר ולהעביר את הזמן. סבתא שלי הייתה הולכת עם כל הילדים האחרים כשהיא יכלה ואפילו הייתה לוקחת את האחים שלה גם איתה.

סבתא שלי סיפרה שבילדות שלה היה לה חטיף מתוק שהיא ממש אהבה בתור ילדה, שהוא חטיף דלעת מיובש ומתוק שהיא הייתה קונה בשוק. סבתא המשיכה להיות האחראית במשפחה גם כשאח הכי קטן שלה מורד, גדל וסבתא שלי כבר עבדה בתור אחות בבית חולים, כל פעם שהיא הייתה חוזרת מהעבודה ואחיה, מורד היה עושה צרות עם החברים שלו בשכונה, היא הייתה מחפשת אותו. כל הזמן החברים של מורד היו מזהירים אותו מזינאידה, אז הוא היה פשוט בורח, אבל סבתא שלי הייתה מחכה לו בפתח הבית, כי היא ידעה שהוא יחזור לבית בשלב כזה או אחר, ואז היא לרוב הייתה מענישה אותו.  מורד, כדי לברוח מהעונש, היה מביא לה פרחים או מתנה כלשהי, כדי שהיא תסלח לו ולא תוכל תכעס עליו.

ההיכרות עם סבא

סבתא זינאידה סיפרה לי איך היא הגיע לאוקראינה, שם היא פגשה את סבא שלי . סבתא סיפרה שהיא הגיעה לאוקראינה אחרי שהיא סיימה את לימודיה כאחות מוסמכת. זה היה כחלק מפרוייקט להבאת צוות רפואי לאוקראינה, כי באותו זמן היה צורך ברופאים ואחיות בבית החולים שם ולכן הם נשלחו לאוקראינה.

באוקראינה היא פגשה את סבא שלי ולאחר תקופת חברות הם התחתנו והביאו לעולם שלוש בנות: את אימא שלי ואת שתי אחיותיה שהן שתי הדודות שלי.

הזוית האישית

הנכד סימיון: התכנית הזאת הייתה ממש חוויה בשביל סבתא שלי. יצא לי לשאול את סבתא שלי דברים שלא שאלתי מעולם. ולמדתי הרבה על מקום הולדתה והיכן שהיא גדלה. למדתי על האחים שלה ועל משפחתה שהיא משפחתי.

סבתא זינאידה: אני ממש התרגשתי שסימיון שאל שאלות על הילדות שלי. זה העלה לי זיכרונות טובים מהעבר. היה ממש כיף לספר את הסיפורים שהיו לי בילדות ואני שמחה שיכולתי לעזור לו בתיעוד הסיפור.