מאגר סיפורי מורשת

שמי דני, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור מורשת על סבתי זינה רפפורט אל מאגר התכנית.

החיים של ההורים של סבתא זינה. אמה נולדה רוסיה ואביה נולד בקזחסטן.

אביה של סבתא זינה, סבא רבא שלי שירת בצבא, בכל שנות השירות של אביה הוא קיבל מדליות רבות ועיטורי גבורה. אמה הייתה מורה להיסטוריה ובזמן מלחמת העולם השנייה היא לימדה בבית ספר לנשים יהודיות באוזבקיסטן. שם עזרה ליהודים שהוברחו לעיר שלהם בעקבות המלחמה.

סבתא מספרת שהיו לה הורים נפלאים שכל החיים לימדו אותה לפזר אהבה ונדיבות. הם הראו לה את זה כדוגמה בהתנהגות שלהם בכך שתמיד עזרו לאנשים אחרים, אהבה זו הייתה כל ילדותה.

המדליות ועיטורי הגבורה של סבא רבא שלי

זינה עלתה לארץ בשנת 1995 ביחד עם שני ילדיה והוריה. הם כולם חיו בדירה מושכרת בפתח תקווה. אחרי שהגיעה לישראל היא החליפה עבודות רבות, אך רוב הזמן הייתה בעלת בית אבות. בתוך בית האבות שהיה ברשותה, שהו זקנים בודדים שאיש לא רצה בביתם, והיו כאלה שהילדים שלהם התייחסו אליהם טוב. אבל מה שהיה משותף לכולם – הם היו בודדים. רבים מתושבי בית האבות סיפרו כי חייהם היו מלאים במשמעות בזכות עזרה ונתינה לאחרים.

אחרי סגירת בית האבות היא טסה חזרה לרוסיה לעיר מוסקבה. באוניברסיטה המקומית היא בנתה ופתחה מסעדה משלה עבור הסטודנטים, והיא שמה את כל האהבה שלה במסעדה ובהכנת אוכל לסטודנטים. זה בא לידי ביטוי בכך שהם הורידו את המחירים באופן משמעותי לסטודנטים וכשסטודנט שהיה בודד הגיע לאכול, סבתא שלי או עובד במסעדה דיברו איתו במטרה שבסוף כל מי שנכנס לשם יצא עם חיוך. המסעדה שפתחה הצליחה מאוד והרבה מאוד סטודנטים ומרצים באו לסעוד בכל שעות היום. בזכות ההצלחה, היא פתחה ליד שטח האוניברסיטה גם קיוסק ועשתה קורסי אפיה לטבחים בערב, בהם שכרה שפים שיבואו ללמד אנשים להכין אוכל. מנהל האוניברסיטה ראה שהמסעדה מצליחה מאוד והחליט לקנות את המסעדה מסבתא שלי והיא חזרה לישראל.

בישראל היא התחילה לעבוד בגן ילדים ובצהרון ולאחר מכן יצאה לפנסיה. העבודה בגן הילדים לא הייתה חדשה עבורה בגלל היותה מורה שנים רבות ומנהלת בית אבות, היא תמיד עזרה ולימדה אנשים בעבודות אלו. סבתי הביאה לילדים הרבה אהבה והבנה גדולה בחיים.

בחייה של סבתא שלי, לא משנה איפה שהיא עבדה, היא תמיד רצתה לעזור לאנשים, והעזרה הזאת הביאה לה אושר בכל עבודות אלו. היא אמרה לי שאדם צריך לדעת את המחוייבות שלו לסביבה, ורק כשאתה רואה את התוצאות של העבודה שלך ועוזר לאנשים אחרים – "העבודה משמחת אותך", וזה המסר שהיא מעבירה לכל המשפחה שלה ולכל מי שסביבה.

הזוית האישית

דני: שמחתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי. המסר שהיא העבירה לי הוא: "העבודה משמחת אותך", היא אמרה לי שאדם צריך לדעת את המחוייבות שלו לסביבה, ורק כך אתה רואה את התוצאות של העבודה שלך ועוזר לאנשים אחרים – זה המסר שהיא מעבירה לכל המשפחה שלה ולכל מי שסביבה.