מאגר סיפורי מורשת

"רק על עצמי לספר ידעתי

צר עולמי כעולם הנמלה

גם משאי עמסתי כמוה

רב וכבד על כתפי הדלה"

אני ורדה פוקס לבית הולנדר וסבתא של זהר. תושבת קריית חיים. נולדתי לזוג ניצולי שואה שעברו תלאות. אובדן וייסורים על אדמת אירופה ולא האמינו כי יוכלו להקים משפחה.

רבקה ויעקוב הולנדר הגיעו ארצה כמעפילים בשנת 1946 באונייה כתריאל היפה והעמוסה. עם הגיעם לנמל חיפה אחרי נדודים וסבל של ארבע שנים במלחמת העולם השנייה בפולין, נאסרה כניסתם ארצה והם נשלחו למחנה פליטים באי קפריסין.

מחנות המעצר בקפריסין – היו מחנות שהקימה ממשלת בריטניה בקפריסין לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל. המחנות פעלו החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949. (ויקיפדיה). גם שם לא שבעו נחת. נאלצו לעבוד בעבודה פיזית קשה. סבלו מחלות. אך לא הפסיקו לחלום על עלייתם לישראל ולקחת חלק בבניין מדינת היהודים. אחרי שנותרו יחידים ממשפחתם שנהרגה במשרפות הנאצים. מחשבות ותקוות אעלה הם שהחזירקו אותם בחיים ועזרו להתגבר על כל העצב והיגון שבאובדן.

הורי, רבקה ויעקוב הולנדר ז"ל

בשנת 1947 הצליחו להעפיל ולהגיע לישראל ושיכנו אותם במחנה עולים בעתלית. אמי הרתה וליבה התמלא שמחה. אט אט התרגלו לחום הישראלי וגם לקור החורפי שם היו באוהלים תקופה של שנה בערך – שם אני נולדתי.

בילדותי

הורי קיבלו דירה עם שותפים זרים בקריית חיים, אז שכונת פועלים השייכת לחיפה. זה היה מקום נפלא לגור בו. אז לכל משפחות  העולים היה מכנה משותף – כולם  היו ניצולי שואה, עם ילד או שניים, אשר היו כל עולמם. חיינו בצימצום, לא היה שפע. האבות  בכל משפחה עבדו בכל עבודה שהוצעה להם כדי להתפרנס וכל האימהות היו עקרות בית.

ביתנו היה תמיד נקי ומסודר. האוכל הטעים והפינוק היו מנת חלקנו. כשהייתי בת שלוש, נולד לי אח והשמחה והאושר ניכרו על הפנים.  אימא הייתה עקרת בית לדוגמא ומושא קנאה של השכונה. תמיד נכנסו וביקשו ממנה עצה טובה, או מתכון ועזרה. אבא עבד לפרנסת המשפחה אך תמיד לקח חלק פעיל בחינוך הילדים. הוא היה תמיד חבר בועד ההורים הבית ספרי, מעורב בפעילויות הספורט ובחיי הקהילה.

השפה המדוברת בבית, עד עלייתי לכיתה א' הייתה אידיש. כשלמדתי קרוא וכתוב, למדו גם הורי באולפן לעברית. בשלב מאוחר יותר הם  למדו גם בקורסים את השפה האנגלית, כדי להיות מסוגלים לעזור לפתור כל בעייה של ילדיהם.

החיים בבית היו חמיים ומלאי דאגה. אימא הייתה חולנית וחלשה ואנו ילדיה, השתדלנו תמיד להשביע את רצונה ולגרום לה להיות גאה בנו. הינו ילדים ממושמעים, תלמידים טובים ואף פעם לא רבנו.

אני סיימתי את לימודי בבית ספר תיכון בקריית חיים ואחר כך למדתי הוראה וחינוך בסמינר בכרמל שבחיפה ועסקתי בהוראה כמורה. אחי סיים  את לימודיו בבית הספר להנדסאים בסמ"ת שבחיפה ואחר כך המשיך ללמוד בטכניון והפך למהנדס, בדיוק בדיוק כמו שאימא רצתה. בגיל 20 נישאתי לבני פוקס. בנינו יחד את ביתנו בקריית חיים, הכל בשתי ידיינו, כדי להיות קרובים להורים.

בני וורדה פוקס

היינו רצינים וחרוצים והתקדמנו מאוד במקומות העבודה. בני הקים את המסוף העורפי למכולות בנמל חיפה וניהל אותו. בהמשך הקים את טרמינל הנוסעים בנמל חיפה, שהפך למוקד עלייה לתיירות מכל העולם ולביקורים וטיולים בישראל, עד אשר הפך לנמל עצמי בתוך שטחי נמל חיפה.

באותם שנים שנות ה-80, נמל חייפה, היה אחד ממוקדי התיירות המובילים ביותר בים התיכון, עשרות אוניות פקדו את הנמל חיפה והתנועה בו הייתה ערה ביותר. משרד התיירות קיבל את פני הבאים בשערי הנמל, עם מפות ומתנות. בחוץ חיכו לבאים עשרות אוטובוסים שקלטו את הנוסעים לטיוליהם בארץ. – סבא בני ניצח על כל המהלך הפורה הזה.

כך היה עד לתקופת האינתיפדה. לאט לאט פסק זרם האוניות והתיירים. והנמל נותר שומם. סבא פרש לגימלאות. אני, שהתלהבתי כל כך מתנועת התיירות. עזבתי את עבודתי במשרד החינוך, למדתי את תחום התיירות והפכתי לבעלת משרד נסיעות אותו ניהלתי במשך 40 שנה.

לסבא בני ולי יש שלושה בנים, צאצאים נפלאים. מהם זכינו לשמונה נכדים. ארבעה מהם גרים בקדימה. אני ממשיכה לנהוג לפי עקרונות החינוך והערכים, שהיקנו לי הורי, אני ממשיכה את דרכם בשמירה על משפחה מאוחדת. נכדי זוכים לסבתא וסבא חמים ודואגים  החל מיום היוולדם. אנו מבקרים אותם ולוקחים חלק פעיל בחייהם. מבלים עמם תמיד ביחד, נמצאים עבורם תמיד, חוגגים חגים וימי הולדת יחד. הקשר המאוחד נמשך מדור לדור.

שלושה דורות – הנכדה זוהר, אימא שלה וסבתא רבתא של זוהר

המוטו של סבתא

סבתא ורדה והנכדה זהר מסכמות את חווית ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי

הזוית האישית

החוויה של סבתא ורדה: אני מודה על היוזמה ועל שיתוף הפעולה בתכנית הקשר הרב דורי, בה לקחתי חלק עם נכדתי, זהר צוויק. היה לי מאוד כיף.

החוויה של הנכדה זהר: אני נכדתה של ורדה פוקס, זהר צוויק, נהנתי מאוד מהעבודה המשותפת לגילוי העבר המשפחתי שלי. למדתי על תקופת מלחמת העולם השנייה, לפי נקודת המבט של משפחתי. למדתי גם על: הפליטים. המעפילים וימי המנדט הבריטי ותחילת  שנות מדינת ישראל. שמחתי לשיתוף הפעולה עם סבתא שלי ועל זה שיש תכנית כזו מיוחדת!