מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור על חייה של סבתי, סימה סבנטי, במאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי, סימה, נולדה בשנת 1939 בירושלים והיא דור רביעי בארץ. היא האחות השישית מבין תשעה אחים. היא גדלה בנחלאות בתקופת מלחמת העצמאות. כשהמלחמה פרצה סבתא שלי הייתה בת 9. סבתא סיפרה לי שכאשר המלחמה פרצה הם הסתגרו בביתם וידי פעם הביאו להם קצת לחם, חלב, סוכר וחמאה. בגלל שהחמאה הייתה אז ממש מלוחה, זה עשה לסבתא שלי בחילות והרגשה רעה ועד היום היא לא אוכלת חמאה.

סבא וסבתא – סיפור אהבה

כשסבתא שלי הכירה את סבא שלי שמואל היא הייתה בת 16. לאבא של סבתא הייתה חנות בשוק. כשסבתא שלי סיימה את הלימודים בבית הספר היא הלכה לעבוד בחנות בזמן שאבא שלה הלך לקנות סחורה. ממול החנות של אבא שלה הייתה חנות פלאפל. הבן של הבעלים, שלום, כל הזמן התחיל עם סבתא שלי, הציע לה לבוא לגור איתו, להיות איתו ואפילו להתחתן איתו אבל היא לא רצתה.

כשסבא שלי, שמואל, סיים צבא הוא הלך לעזור לשלום בחנות הפלאפל. כששלום הראה לסבא שלי את סבתא, סבא שלי צחק עליו כשאמר לו שסבתא שלי תסכים להתחתן איתו. שלום וסבא שלי נהיו חברים טובים ובשלב מסוים, סבא שלי התאהב בסבתא שלי והם התחתנו ב-1957.

אחרי החתונה הם עברו לגור באילת, שם סבא עבד בתור נהג אמבולנס וסבתא נכנסה להריון. באילת, הם הקימו משפחה גדולה עם חמישה ילדים: אורית – 1959, ניסים – 1960, מלי – 1963, אסנת – 1968 ובני (אבא שלי) – 1969. הם גרו באילת עד שאבא שלי היה בכיתה ו', וב-1980 הם חזרו לירושלים, מכיוון שסבא שלי חלה בסוכרת.

סבתא כאם צעירה ואבא שלי

כשסבתא שלי חזרה לירושלים, היא עבדה בתור גננת בגן ילדים, עד שיצאה לפנסיה. עד היום, סבתא שלי בקשר עם הגננות האחרות ומדי פעם הן יוצאות לבלות ביחד.

סבא שלי נפטר מסכרת שהיה בן 57. בזמן שהיה חולה, סבתא שלי טיפלה בו מכל הבחינות, גם מהבחינה הרגשית – דאגה לו לאוכל ושיהיה לו נוח וגם מבחינה רפואית – עשתה לו דיאליזה וטיפלה בו כמו בבית החולים. כשסבא שלי נפטר, סבתא שלי הייתה מאוד עצובה, אבל אספה את עצמה ונשארה חזקה בשביל המשפחה.

סבתא סימה וליאור כשהייתה בת שנתיים 

כיום

היום, סבתא שלי גרה באותו בית שהיא וסבא שלי שכרו מאז שחזרו לירושלים. עד לפני חודשיים, סבתא שלי ואחותה היו מתאמנות בספורט ביחד דרך קבוצת ״גמלאים״- קבוצה שנותנת הטבות, מתנות ועוד לאנשים שעבדו בעבר בעיריית ירושלים. סבתא שלי מאוד אהבה ללכת להתעמלות מכיוון שהיה לה יותר זמן איכות עם אחותה וכך היא הכירה חברות חדשות. לפני הקורונה, הברך השמאלית של סבתא שלי לא עבדה והיא נאלצה לעשות ניתוח ולהחליף אותה. בתקופת הקורונה, מכיוון שהיה סגר ולא התקיים חוג התעמלות, הברך הימנית של סבתא התיישנה ובתחילת פברואר היא עשתה ניתוח להחלפתה והחלימה במהרה.

סבתא שלי תמיד משתמשת בביטוי "עלא ראסי" (מערבית) כלומר – 'על הראש שלי', תמיד כשאחד הנכדים מבקש מסבתא שתעזור לו או שתלמד אותו להכין מאכל שהוא אוהב היא אומרת לו: עלא ראסי, כלומר – שהיא תעזור לו בשמחה.

עד היום, סבתא שלי אוהבת לבשל ולפנק את כל ילדיה ונכדותיה ובכלל אוהבת לפנק את כל מי שנכנס אליה הביתה.

הזוית האישית

ליאור הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לעשות את המעורבות החברתית עם סבתא. סבתא שלי היא בין האנשים שהכי חשובים לי וכשהייתה לי ההזדמנות לבלות יותר זמן עם סבתא מיד ״קפצתי״ עליה. מאוד נהניתי לשמוע את הסיפור האישי של סבתא ואיך היא הכירה את סבא שלי מכיוון שאני לא זכיתי להכירו. ביום כיפור האחרון, עליתי לקבר של סבא שלי עם סבתא ואבא שלי וזה היה מאוד משמעותי בשבילי. אני מאחלת לסבתא שלי שתמיד תהיה בריאה ומאושרת!

סבתא סימה: נהניתי להיזכר בחוויות מהעבר ולחלוק אותן עם נכדתי האהובה.