מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל אטיינצה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את תיעוד סיפורה של סבתא שלי, שעוד לא נפגשנו פנים אל פנים, כי היא חיה בפיליפינים ואני משוחח איתה בשיחות זום.

סבתא ויולט מספרת:

"שמי ויולטה אטיינצה, נולדתי בפיליפינים בשנת 1963. יש לי ששה אחים. אני הבת הצעירה ביותר במשפחתי. התחתנתי בגיל צעיר, הייתי רק בת חמש עשרה. בעלי היה מבוגר ממני בעשר שנים. הכרתי את בעלי במסעדה שבה עבדתי. הוא נהג להגיע למסעדה לעיתים תכופות לאכול וכך הכרנו. התחתנו ונולדו לנו שבעה ילדים: ארבע בנים ושלוש בנות. אחת משלוש בנותי, שילה, היא היא אמו של נכדי דניאל.

מצבנו הכלכלי בפיליפינים היה קשה, לכן, הגעתי לישראל כדי לעבוד. עבדתי בישראל שבע שנים כמטפלת בקשישים. שילה בתי הצטרפה אלי בשנת 2005. אני נאלצתי לעזוב את הארץ ולחזור לפילפינים ושילה, בתי נשארה כאן בארץ והכירה בחור סיני. הם נישאו בישראל ונולד בנם, הנכד שלי דניאל.

את דניאל עוד לא פגשתי פנים אל פנים, אנחנו שומרים על קשר דרך הפייסבוק או הסקייפ, מדברים קצת בעברית ובאנגלית ואני מקווה שיום אחד נוכל להפגש.

בגלל המצב הכלכלי הקשה בפיליפינים, חלק מילדי עזבו את פיליפינים ועברו לארצות אחרות כדי לעבוד. יש לי עוד שני ילדים שעובדים בארץ, ילד אחד שעובד בדובאי וילדה אחת שעובדת בקנדה, הם נאלצו לעזוב את ביתם ולעבור לעבוד בארצות אחרות בשל קשיי פרנסה.

ילדותי

חיי היו קשים, כשהייתי ילדה קטנה, הייתי צריכה לעבוד, כדי לעזור לפרנס את משפחתי. זה לא היה קל בכלל, בקושי היה לי זמן לנוח או אפילו לאכול, אבל הייתי צריכה לעבוד בשביל שבעת האחים הקטנים שלי. אני הרגשתי שאני לא יכולה יותר ולא עמדתי בעומס העבודות ולכן הפסקתי לבקר את החברים שלי או ללכת לבית הספר.

הזוית האישית

דניאל אטיינצה: תעדתי את סיפורה של סבתא שלי, בשיחות שעשינו בסקייפ. סבתא שלי חיה בפיליפינים ואני מקווה לפגוש אותה כשזה יתאפשר לנו.

סבתא ויולטה: מקווה שיום אחד תוכל לפגוש את דניאל הנכד שלה.