מאגר סיפורי מורשת

שמי מעין שכטר, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את סיפורה של סבתי, הניה שכטר, היא נולדה בשנת 1933 בפולין בעיר ז'שוב. לצערי, סבתא שלי נפטרה לפני שהתחלתי לעשות את עבודת החקר אבל בעזרת בני משפחתי, אני מביאה את סיפורה.

יחד עם סבתי הניה ותיעדתי את סיפור חייה.

ילדותה של סבתא הניה

סבתא חיה בז'שוב עם הוריה ואחיה הקטן אברהם שנולד שלו שנים אחריה. הם גרו בבית קטן בן שני חדרים ומטבח בשכונה מעורבת של יהודים ונוצרים.

תחילת המלחמה

בשנת 1939 פלשו הנאצים לפולין, ערב אחד התאספה כל המשפחה בביתה של אחת הדודות בשעה שהעיר הופצצה קשות. לפתע נשמעו קולות ליד חלון הבית והתברר שאלה היו חיילים גרמנים. למחרת נכנס הצבא הגרמני לעיר והחל לבזוז ולשרוף חנויות של יהודים.

יום אחד הגיע לביתם אדם שהציג את עצמו כחבר של אביה ומסר לאמה שהאב מחכה להם בגבול הרוסי, והוסיף שהגרמנים רוצחים את הגברים ומשאירים בחיים את הנשים והילדים. אמה של סבתי ארזה את חפציהם ולקחה את הילדים והם נסעו לגבול רוסיה-פולין.

בריחה לרוסיה

כשהגיעו לגבול הם נתקלו בנהר רחב וניסו לחצותו בעזרת רפסודה, אך החיילים הרוסים ששמרו על הגבול לא אפשרו להם לחצות את הנהר. בלילה הם לנו בבית של משפחה נוצרית. באמצע הלילה הופיעו הגרמנים ובדקו את הדיירים אך מכיוון שהיו שם רק נשים וילדים כולם ניצלו.

למחרת בבוקר התחלף המשמר הרוסי והשומרים אפשרו לסבתי ולמשפחתה לחצות את הגבול. לאחר מסע ארוך ומייגע הגיעה המשפחה לסיביר, הרוסים הם אלה שקבעו היכן משפחתה של סבתי תתגורר.

מעבר לקזחסטן

בסיביר הם חיו כשנה ו-4 חודשים בתנאים של בית כלא. לבסוף שחררו אותם והם עברו לקזחסטן, שם החלה סבתי ללמוד בבית ספר. סבתי הייתה מספרת שכאשר הייתה ילדה קטנה היא הייתה מבשלת למשפחתה במקום הוריה שהיו כל הזמן בעבודה.

סיום המלחמה והעלייה לארץ

לאחר סיום המלחמה חזרה המשפחה לפולין, אבל היה שם מאוד מסוכן בגלל שהפולנים התנכלו ליהודים וגם רצחו אותם. משפחתה של סבתי התחברה לקיבוץ השומר הצעיר והם עזרו להם לעבור לגרמניה, שם חיו כשנתיים. שם גם נולדה אחותה אורית. בגרמניה למדה סבתי עברית במסגרת עליית הנוער "כפר חסידים", שדרכה היא עלתה לארץ ללא משפחתה עם קבוצת חברות, כל זאת כשהייתה בת 14.

הקמת משפחה בארץ

לאחר העלייה לארץ השתכנה הקבוצה במוסד עליית הנוער "כפר חסידים" וכעבור חצי שנה החלה סבתי לעבוד ולהתפרנס. בגיל 17 התחתנה סבתי עם סבי ברוך שכטר, שהיה גם בן דודה, הם גרו בפתח תקווה שם נולדו ילדיהם: יונה, שמוליק ואבא שלי אריק.

לאחר מספר שנים עלו לארץ גם הוריה ואחיה וכולם התגוררו בקרבת מקום והיו בקשר קרוב.

עבודה

במשך רוב חייה עבדה סבתי, הנינ, בשמירה על ילדים ובגידול ילדיה שלה, הם חיו חיים צנועים מאוד ועסקו רוב הזמן בפרנסה ומתן חינוך נאות לילדים.

טיולים בחו"ל

סבתי נסעה לחו"ל מספר פעמים, בעיקר כדי לבקר את אחיה שגר בברזיל ואת אחותה שגרה אז בארצות הברית וכיום חיה בארץ. בנוסף לכך היא נסעה לפולין לביקור שורשים.

פטירה

סבתי נפטרה בגיל 88 לאחר מחלה והשאירה אחריה את סבא שלי, שלושת הילדים שלהם, נכדים ונינים – יהי זיכרה מבורך לעד!

הזוית האישית

מעיין שכטר: סבתא שלי נפטרה לפני שהתחלתי לעשות את החקר עליה, למרות זאת למדתי הרבה דברים חדשים עליה שלא ידעתי לפני כן, נהניתי מאוד לעשות את העבודה ואני גאה במה שהיא עשתה בחייה.