מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי דליה אלמוג עליה. נולדתי בעיר פריז שבצרפת לבית שאינו שומר תורה ומצוות. נולדתי בת בכורה להוריי היקרים רפאל וג'נט אסבן. הוריי קראו לי עליה על שם אימא של אבא שנפטרה ובצרפתית קראו לי בריג'יט. כשאבי היה ילד, אמו נפטרה והוא הפך ליתום מאימא. מסיבה זו, כשנולדתי אבי היה מאוד שמח. אבא שלי נולד במרוקו ואימא שלי בתוניס. כשאבא שלי היה נער הוא הגיע לצרפת לבקר מישהו מהמשפחה שלו ונשאר בצרפת. שם הוא הכיר את אימא שלי. צריך לציין שהכרתי רק את ההורים של אימא שלי. סבא שלי מצד אבא נשאר במרוקו אז לא הכרתי אותו.

כשהייתי בת שנתיים נסעתי עם סבתא רחל לישראל כתיירת. הפלגנו באונייה והיו שם כל מיני אנשים והיה שם איש זקן שלא הכרנו, סתם הוא היה איתנו גם באונייה. היינו בישראל בערך חודש ובאחד הימים סבתא רצתה שאני אכיר את הדודים שלי, אז הלכנו לאחד הדודים שלי (אח של אבא שלי ) וכשהגענו סבתא ראתה את האיש הזקן שראינו באונייה – ואז היא שאלה אותו מה הוא עושה שם, הוא אמר שהוא בא לבקר את הבן שלו. סבתא שלי היתה מופתעת כי גילתה שלאיש הזה יש קשר משפחתי איתה.. הוא אבא של גיסה.

חזרנו לצרפת וכעבור שנתיים אחי הראשון נולד ניסים. כשהייתי בת 6 שוב באתי לישראל כתיירת אבל הפעם במטוס. אחרי שנה נולד אחי הקטן אבי – ג'קי. למדתי בבית ספר של גויים. בכיתה שלי היו שתי ילדות יהודיות אבל דווקא התחברתי לגויות. כשהייתי בת 10 ההורים שלי הודיעו לנו שאנחנו עולים לארץ. בהתחלה כל הזמן בכיתי ובכלל לא רציתי לעלות לארץ וממש התביישתי, בגלל החברות הגויות שלי. עלינו לארץ באונייה ובכעבור חמישה ימים הגענו.

באותה תקופה, הארץ עוד לא הייתה כל כך מפותחת. לאימא היה בן דוד דתי בארץ שהיו לו קשרים והוא עזר לנו לעלות לארץ. הגענו לאשדוד ויום אחרי זה עברנו לראשון לציון. גרנו עם אחות של אבא עד שאבא ואימא מצאו דירה ועברנו אליה. ההורים שלי רשמו אותי לבית ספר דתי אפילו שהיינו חילונים. המורה אמרה לי לעזור לבנות באנגלית ובחשבון אפילו שלא ידעתי טוב עברית, בגלל שבצרפת הלימודים היו ברמה גבוהה. באותה תקופה התחברתי עם הבת של הרב חיים דוד הלוי, שבאותה התקופה כיהן כרב הספרדי הראשי של ראשון לציון. הייתי באה אליהם הרבה, ושמתי לב שאפילו שאני חילוניה הם מרשים לבת שלהם להיות איתי ולא דחו אותי. הם היו מאוד מנומסים אלי ורציתי להיות כמותם, אז לאט לאט הפסקתי לצפות בטלוויזיה בשבת או לנסוע לים בשבת (כל שבת היינו נוסעים לים) או פחות לחלל שבת ולאט לאט הפכתי להיות דתיה.

ההורים שלי, שמאוד אהבו אותי ורצו להישאר קרובים אלי, גם הפכו ביחד איתי ועם אחים שלי לדתיים. רציתי ממש להפוך לדתיה אז הלכתי ללמוד באולפנת כפר פינס שבאותם ימים הייתה מאוד מקובלת בציבור הדתי. זאת הייתה אולפנה טובה אבל היא לא כל כך התאימה לי כי היא יותר התאימה למי שהייתה דתיה מבית ומלידה. למרות זאת, הלכתי אליה והצלחתי בה מאוד. כשסיימתי את האולפנה התנדבתי בבית בלומה שבפתח תקווה והכרתי חברה שעד היום אני בקשר איתה. כשסיימנו להתנדב הלכנו ביחד ללמוד באוניברסיטת בר אילן. רציתי ללמוד בבית ספר לאחיות והייתי כבר רשומה לקורס, אבל אז אימא שלי אמרה לי שאני לא יכולה לעסוק בתחום הרפואה בגלל שכל פעם שהייתי רואה דם או משהו בסגנון הייתי נגעלת ולא מעיזה להתקרב, לכן אימא המליצה לי לא לעסוק בתחום זה בכלל אז נרשמתי ללימודי הוראה לגיל הרך.

באותה תקופה, היה לי חבר וכמעט קבענו להתחתן, ואז הוא אמר שהוא לא בטוח שהוא רוצה להתחתן עכשיו. בתגובה אמרתי לי שלא מתאים אנשים כמוהו והעפתי אותו. היו לנו שכנים שההורים שלהם גרו בשכונת קטמון וכשהם היו הולכים אל אחד ההורים שלהם הם היו הולכים להתפלל בבית כנסת של אבא של בעלי. באחת הפעמים שכן שלנו נכנס לבית הכנסת, ראה שם את אחים של בעלי ושאל אותם: "מה עם שמעון? מה קורה איתו?" באותו רגע שמעון נכנס ואז השכן דיבר איתו ואמר לו: "שמע, יש לי שידוך בשבילך, תבוא להורים שלי בתאריך שאני אגיד לך ואני גם אביא את הבחורה".  בעלי אמר שהוא מעדיף שהוא ייתן לו את המספר שלי והוא כבר יסתדר. הוא התקשר אלי ודיברנו הרבה זמן ביחד, בסוף השיחה קבענו שניפגש באוניברסיטת בר אילן, גם הוא למד שם אז קבענו .הוא הגיע למקום בו קבענו ואני איחרתי בשעה. הוא כמעט הלך וולמזלי הגעתי ממש ברגע האחרון. דיברנו הרבה זמן באותה פגישה, ואחרי כמה זמן החלטנו להתחתן. התחתנו בי"ח כסלו ומאוד שמחנו. גרנו בגילה ובי"ח אלול באותה שנה נולד בננו הראשון אריאל. אחריו נולדו לנו – איתן, עדי, אורי, תהילה, אביעד ומוריה.

ב"ה כולם נשואים ויש לנו שבעה ילדים, 25 נכדים ואת כולם אנחנו מגדלים באושר. היום אני בפנסיה לאחר שהייתי גננת כשלושים ושמונה שנים ואני מאוד נהנית מהזמן הפנוי שיש לי ואוהבת לטייל בארץ.

הזוית האישית

נעם הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף לשמוע את הסיפור של סבתא, הוא מאוד מרתק ומעניין.