מאגר סיפורי מורשת

סבתא הדסה מספרת לנכדתה דיני קאפלושניק.

שמי הדסה כהן סוסובר, ושם משפחת נעורי, מנדלסון. נולדתי בשנת 1960 בירושלים עיר הקודש בחג הפורים. הוריי קראו לי בשם "הדסה" על שם אסתר המלכה שנקראה גם הדסה. סבתי אסתר מלכה, הייתה עדיין בחיים כשנולדתי, ולכן נקראתי רק בשם הדסה.

מקום המגורים שלי

בילדותי גרנו בשיכון חב"ד בירושלים. יחסית לאותה תקופה, הבית שלנו נחשב לבית מרווח, שבו היו שני חדרי שינה, סלון, פינת אוכל, מטבח ושתי מרפסות. היינו ארבעה ילדים בן ושלוש בנות. דיברו בבית עברית וגם אידיש.

אבא אברהם דב, היה משגיח כשרות במלון המלכים. היה לי כיף לבוא לבקר שם. כולם התייחסו אליי יפה, הבת של המשגיח/הרב. הם נתנו לי עוגות וגלידות מיוחדות. אימא דינה הייתה עקרת בית.

בשכונה היו בתחילה שלושה בניינים. הבניינים היו מדורגים ובכל בניין היה גשר. היו שפחדו לבוא אלינו דרך הגשר, כי הגשר הפחיד אותם, והעדיפו לעלות 100 מדרגות במקום 50. בית הכנסת היה ממוקם בקצה השכונה. את הקניות ערכנו בחנות המכולת השכונתית. ברחוב שגרנו, גר גם הרב עובדיה יוסף, וכשהלכנו  למכולת היינו צריכים לעבור בשקט ליד הבית שלו, כי הרבנית הייתה יוצאת למרפסת ואומרת "שקט הרב לומד". פעם בשבוע היינו הולכים לשוק "מחנה יהודה" לערוך את הקניות השבועיות של פירות, ירקות ועוד.

אהבתי והתגעגעתי לחברות ולשכונה שגרתי בה עד גיל 12.

זיכרונות ילדות

זיכרון מתוק – כשהייתי בכיתה ג' היינו צריכות לכתוב מכתב לרבי. המנהלת נכנסה לכיתה ושאלה את המורה למי יש כתב יפה כדי לכתוב את המכתב. (אז עדיין לא הקלידו) המורה אמרה, שיש לי את הכתב הכי יפה ואני נבחרתי לכתוב את המכתב לרבי בשם בית ספר.

הזיכרון הכי מפחיד: כשהייתי בכיתה א' פרצה מלחמת ששת הימים. ישבנו במקלט החשוך שלושה ימים ושלושה לילות, שמענו הפצצות וגם הרבה בכיות של ילדים קטנים שפחדו. זה היה מפחיד.

בילדותי התחנכתי במוסדות  חב"ד בירושלים. הייתי בין  החניכות הראשונות של גן חב"ד, שנוסד על ידי הרב סלונים. הגננות שלי היו טובה גליצנשטיין ומלכה יוסף – הבת של הרב עובדיה יוסף. אחר כך למדתי בבית ספר "בית חנה" חב"ד ירושלים. הייתי תלמידה חרוצה שאוהבת ללמוד.

היה לי שיער ארוך אסוף בקוקו. אהבתי לאסוף מפיונים וגם מחזיקי מפתחות. אהבתי לשחק בחבל או בשני חבלים. היינו קופצות הרבה וזה היה ממש כיף. בשיכון חב"ד, מקום המגורים שלי, היה מגרש גדול. היינו מתאספות כולן אחר הצהריים ומשחקות חבל, מחבואים זה היה ממש כיף. כמו כן הייתה לי חברה שהיו לה המון בובות ועגלה והייתי בא אליה ומשחקת "אימא ואבא" וגם "מורה".

בשכונתנו גרה אישה, שלא היו לה ילדים 18 שנה מהחתונה. וב"ה היא הייתה בהריון והרופא אמר לה שהיא צריכה כל הזמן לשכב במיטה, אז הייתי הולכת אליה, קונה לה דברים ועוזרת לה בסידור הבית. סוף סוף היא ילדה בת והייתה שמחה גדולה. כאות תודה על העזרה היא קנתה לי טושים מאוד מיוחדים.

לימודיי

למדתי בבית ספר חב"ד בירושלים. למדנו תורה, חשבון, דינים, חסידות ובאורי תפילה, ציור, מלאכה, זימרה  ויהדות. המקצועות האהובים עלי היו בדרך כלל לפי המורה. מורה חביבה, חיבבה עלינו את המקצוע, ומורה צעקנית וקשוחה גרמה שפחות נאהב. היו מעט מאוד טיולים ומעט מסיבות כיתה, אבל זכורה לי מורה אחת, שהזמינה אותנו לביתה ועשתה לנו מסיבה מאוד יפה. בסיום המסיבה היא חילקה לכל תלמידה סידור "מנחה וערבית" וביקשה שנקבל החלטה טובה שנתפלל תפילת מנחה.

היו הרבה שיעורי בית וגם מבחנים, התעודה שקיבלנו הייתה רק עם ציונים ובלי הערות. היות שהייתי תלמידה חרוצה, המורה הצמידה לי תלמידה שהיה לה מעט קשיים בלימודים. כל יום עזרתי לה בשעורי הבית ולמדנו יחד למבחנים. בזכות הלימוד המשותף חברה שלי התקדמה מאוד, בסיום המחצית המורה קנתה לי מתנה ספר "בשני עולמות", זו הייתה מתנה יקרה, היא שמורה וזכורה לי עד היום.

המורה פנינה הגר הייתה מורה שלי בכיתה א'. היא גרה היום בשכנות אלי. כיום מוכרת בשם פנינה וולף.  היא לימדה אותי קרוא וכתוב.

עיסוקיי – ההוראה

לאחר שסיימתי ללמוד הוראה במכללת "בית רבקה" כפר חב"ד וירושלים. נסעתי ללמד בבית ספר חב"ד בתענך. הרבי דיבר הרבה, שחשוב ללמד ולקרב ילדים לתורה ומצוות. ולכן הלכתי לשליחות זו. אומנם הייתי רחוקה מהבית בירושלים, אך אהבתי את השליחות הזאת. בבוקר לימדתי בבית הספר, ואחר הצהרים הייתי עושה מועדונים וחוגים בהתנדבות לילדים, שעדין לא שומרים תורה ומצוות. אהבתי והרגשתי שזאת שליחות חשובה.

בבית הספר בו לימדתי, רוב הילדים היו מבתים שלא שומרים תורה ומצוות. היינו הולכים לביקורי בית משוחחים עם הילדים וההורים.

עד היום אני מורה, "ארבעים ושתיים שנים" אני אוהבת את המקצוע, אוהבת את הילדים ומגיעה בכל יום בשמחה לבית ספר. גם היום אם הייתי צריכה לבחור מקצוע שונה, הייתי בוחרת במקצוע ההוראה. אני שמחה וגאה שרוב ילדי עוסקים בהוראה ובחינוך ילדי ישראל.

הקמת המשפחה

הכרתי את סבא על-ידי שדכן. נפגשנו ואחרי שראינו שאנחנו מתאימים כתבנו לרבי. וכשקיבלנו את ברכת הרבי פרסמנו שאנחנו חתן וכלה. התחתנו בחודש אב בשנת תשמ"א סבא היה בן 25 ואני הייתי בת 22. התחתנו בירושלים ועברנו לגור בקריית מלאכי. ברוך השם זכינו ל – 11 ילדים שנולדו במהלך השנים שישה בנים וחמש בנות. הבן האחרון נולד כשהייתי בת 40. ברוך השם היום כבר יש לנו שבעה ילדים נשואים ואנו זוכים לארח אותם בכל שבת בתורנות. אחת הבנות גרה בפלורידה, אנחנו נפגשים איתה בכל שנה בחופש הגדול, הם באים לבקר, ולפעמים אנחנו נוסעים אליהם.

הנכדים שגרים בקריית מלאכי מגיעים בכל שבת בצהריים. אני מספרת להם סיפורים, משוחחים ויש אוירה טובה. בחופש אנחנו עושים בריכה בחצר, כולם באים ונהנים!!

יש לי 38 נכדים בלי עין הרע!

סדר יומי

אני עוסקת בחינוך כבר 42 שנה מחנכת בבית ספר חב"ד בנות נחלה. אני אוהבת את עבודת החינוך.

סדר היום שלי הוא בהתאם לכך. בבוקר אני מלמדת בבית ספר. ואחר הצהריים אני עם משפחתי ומוצאת קצת זמן לעצמי. אני אוהבת לדבר עם הילדים, לפעמים להיות להם אוזן קשבת לעזור ולסייע במה שאפשר. כמו כן  משוחחת  עם חברותיי לצוות. בימות השבוע אני מבשלת למשפחה. לכבוד שבת מכינה מטעמים מיוחדים לפי המסורת כמו: גפילטע פיש, קוגל ירושלמי, טשולנט, קניידלך ועוד.

שבת, חגים ומנהגים אז והיום

בכל שבת יש לנו אורחים. סבא יושב בראש השולחן יש לו כיסא מיוחד ואף אחד לא מעז לשבת עליו. כולם מכבדים אותו ובכל הדברים הוא הראשון. אף אחד לא שותה לפני שהוא שותה בסעודות שבת. מגישים לו את האוכל הראשון וגם בדברי תורה הוא הראשון. שולחן השבת הוא מאוד מיוחד. אנחנו מקפידים לענג את השבת במאכלים וכלים נאים. על מאכלים מבית אבא ואימא לא מוותרים. כמו: דגים – גפילטע פיש, מרק, בשר, עופות ותוספות. בין מנה למנה יש שירים ודברי תורה. כל אחד מהמסובים מכין לפני שבת ואומר בעת הסעודה.

כשהילדים היו קטנים, אחרי סעודת שבת בצהריים, היינו מחלקים את ספר התהילים בין הילדים, וכל ילד אמר מספר פרקים. תוך זמן קצר סיימנו את כל התהילים. כולם השתתפו באמירת התהילים וזה היה מאוד מיוחד. הייתה דממה וכל אחד היה אומר את הפרקים שלו. כעבור שנה בערך, לאות הערכה, קנינו לכל ילד תהילים מעור עם הטבעה של השם שלו.

פורים הוא החג האהוב עלי במיוחד, ביום זה חל יום הולדתי, ביום זה אנו עושים סעודה משותפת לכל המשפחה. סבא קורא את המגילה לכל המשפחה ויחד חוגגים את פורים.

בילדותי, לפעמים מרוב שמחה, משלוחי מנות והתחפושות, קצת שכחו את היום הולדת שלי. בכל אופן כולם היו מתכנסים לסעודה ביחד: הילדים, הנכדים והדודים וזו הייתה חוויה מיוחדת במינה. התחפשתי למלכה, להולנדית (אימא תפרה לי את התחפושות), כל השנה חיכינו ליום זה. משלוחי המנות היו עבודת יד ומאפה בית.

בחג פורים בילדותי

בילדותי, בפסח, היינו נוסעים לסבא וסבתא בטבריה .זה היה פסח מיוחד ביותר. סבא היה עורך את הסדר היינו הרבה נכדים והייתה אווירת מלכות. היו הידורים מיוחדים כגון: בישול הסוכר לפני החג, הכנת מים מיוחדים לכל החג(בדודים גדולים), היינו נזהרים מאוד שלא יכנסו פירורים של מצות בצלחות ושלא יפלו כלים על הרצפה. ובשביעי של פסח היינו הולכים ליד כנרת לשיר את שירת הים.

כיום ברוך השם זוכה לארח את ילדי, נכדי והחלק הכי מרגש לשמוע מכל נכד ונכדה את "מה נשתנה".

בראש השנה יש מאכלים מיוחדים עם ריח של התחלת שנה חדשה!

בילדותי לא חגגו ימי הולדת עד שהרבי חידש את מנהג יום הולדת. ולכן לילדיי תמיד חגגנו יום הולדת בבית. בנוסף למסיבת יום ההולדת בגן או בבית ספר, אפיתי עוגה מיוחדת, ממתקים, דברי תורה ובסוף מוזיקה וריקודים מתוך שמחה. זו הייתה אוירה מיוחדת. לפני כל יום הולדת שלחו מכתב לרבי ובקשו ברכה. ממש הקפידו על זה!

עד לפני 20 שנה היינו יוצרים קשר בעזרת הטלפון. הטלפון היה קבוע במקום אחד. (שם עומדים ומשוחחים) וכל דקה של שיחה עלתה כסף, לכן היינו מדברים בקצרה. היום הטלפון כבר לא שימושי. מדברים בנייד, מתכתבים בניד ויוצרים קשר גם בשיחות וידאו – כלומר שינוי מקצה לקצה וככל שהזמן עובר אנו משתכללים.

חפץ יקר

יש לי צמיד זהב עם מטבע של הרבי! את המטבע קיבלתי כשהייתי עם בני הבכור אצל הרבי. הרבי שם לו את המטבע ביד. לכבוד יום הולדת ה-60 שלי הילדים עשו לי הפתעה ושיבצו את המטבע של הרבי בצמיד זהב.

מטבע של הרבי הוא יקר ערך ושווה הרבה!

הנחת שלי – הם הילדים שהולכים לפי החינוך שהענקנו להם. הדבר החשוב ביותר הוא האחדות והאחווה, שהילדים יהיו תמיד באהבה ובשלום.

ולך דיני נכדתי היקרה!

על שם אמי את קרויה,

ולכן אלייך יש לי אהבה רבה!

זוכה את וכולנו זוכות,

והשנה את נכנסת לעול מצוות.

יהי רצון שתצליחי בכל מעשייך,

ונחת תסבי לרבי, למשפחה ולכל סובביך.

בריאות שמחה והרבה הצלחה,

אושר ועושר ובכל תשרה הברכה,

ונזכה כולנו במהרה,

לגאולה האמתית והשלמה!

אוהבת אותך

מאוד מאוד מאוד מאוד!

סבתא.

הזוית האישית

הנכדה דיני: תודה לסבתא על הדקות והשעות, שפינתה מזמנה כדי להיות איתי ללמוד להחכים וליהנות. תודה למורה אביטל על התוכנית הנפלאה ועל ההזדמנות להיות יותר עם סבתא נהניתי מאוד!! בזכות התוכנית ישבתי עם סבתא שעות, שמעתי סיפורים וחוויות. למדתי דברים חדשים, ונהניתי להרחיב את האופקים. מאחלת לך סבתא יקרה, הרבה בריאות, אושר, שמחה ונחת יהודי חסידי ממני ומכולם.

סבתא הדסה: שנה נפלאה ביחד חלפה, לעולם הילדות צללנו. זיכרונות מהעבר דלינו, ביחד למדנו והתקרבנו, ואת הקשר העצמנו. לבסוף זכינו בטיול נפלא, בתפילה שיבנה בית המקדש במהרה.