מאגר סיפורי מורשת

סבתא הדסה מספרת:

"נולדתי בתאריך 3/9/1951 בראש העין בבית של אמי. נולדנו יחד שתי בנות תאומות. לאחותי קראו ירקונה. ירקונה חלתה בגיל חצי שנה והביאו אותה לבית חולים בתל אביב. היא נשארה בבית חולים תקופה ולאחר מספר חודשים מסרו לאמי שהיא נפטרה. אמי לא ראתה מעולם את הגופה של ירקונה וגם אין לה קבר.

עד היום לא ידוע מה עלה בגורל אחותי התאומה.

היה לנו בית קטן עם מטבח ומרפסת ושני חדרים. הבית היה מאוד צנוע, כי לא היה לנו אמצעים. בשכונה שלנו כולם הכירו אחד את השני והיינו ביחד בשיתוף פעולה, בישלנו ביחד, אכלנו ביחד והדלתות היו פתוחות תמיד לכולם.

 בצעירותי

בילדות שלנו שיחקנו בקפיצה בחבל, מחנים, 7 אבנים ובעיקר עזרנו לאימא כי היינו משפחה עם הרבה נפשות בבית. בזמנו לא היו לנו המון צעצועים ולכן העסקנו את עצמנו בחוץ במשחקים כמו תופסת ומחבואים. בבית הספר הייתי תלמידה טובה מאוד וגם שקטה. המקצוע שהכי אהבתי היה מוזיקה.

בצעירותי

הייתה לנו משפחה די גדולה, היו לי שבע אחיות ושני אחים ואני נולדתי באמצע. אני האמצעית בין האחים. תאומה לאחותי ירקונה שגורלה לא ידוע עד היום. היינו מאוד מגובשים בבית ועזרנו אחד לשני. חלקנו בגדים וצעצועים ועזרנו לאימא בכל עבודות הבית. כמובן, שלפעמים גם רבנו, אבל תמיד השלמנו בסוף.

בימי הולדת לא נהגו אצלנו לחוגג כל כך ימי הולדת. אם חגגנו  זה היה ממש בצניעות בבית עם האחים".

ליאל עדי על סבתא הדסה:

"סבתא הדסה הגיעה מבית דתי שהיה מרובה ילדים ומכיוון שכך, היא לא שרתה בצבא, אלא הלכה לעבוד, היא עבדה בטיפול בילדים של משפחת שכטר, כדי לעזור לאמה בפרנסת הבית.

את סבא ציון היא פגשה בעיר בני ברק. הוא ראה אותה ברחוב ושאל אותה לשמה ומשם הם החלו לשוחח. לאחר היכרות קצרה ביניהם, הוא הגיעה לביתה וביקש את ידה מהוריה. סבא ציון היה סופר סת"ם והיה בעל אמצעים בניגוד לסבתא. הנישואים התרחשו בהוד השרון ב"אולמי הוד השרון" וסבתא חששה מאוד והתרגשה ביום חתונתה. היא הייתה תמימה מאד והתחתנה בגיל 20. לאחר החתונה הם נסעו לירח דבש בעיר נתניה ובילו שם מספר ימים.

כזוג נשוי הם עברו לבית קרקע בכפר סבא, בשכונת עליה, בבית קטן וצנוע. סבא ציון עבד כסופר סת"ם וסבתא טיפלה בילדים וביחד הם אהבו לבלות עם חברים ולארח בביתם.

נקודות החוזק של סבתא היו: רציניות, עקביות, דבקות במטרה ואילו של סבא ציון היו: חריצות, רוחב לב וחוכמה.

בגיל 23 סבתא הפכה לאימא ונולדה לה בת בשם אפרת. היא הייתה אימא צעירה והתמודדה בעצמה בטיפול בילדה לא הייתה לה עזרה כלל. אחרי ארבע שנים נולדה סמדר ולאחר מכן נולד אריאל. לסבתא נולדו שלושה ילדים והיא טיפלה בהם במסירות גדולה.

בגיל 55 סבתא הדסה חלתה בפעם הראשונה במחלת הסרטן. היא התמודדה בגבורה וילדיה תמכו וליוו אותה לטיפולים לאורך כל התקופה. היא החלימה בגבורה רבה והמשיכה להיות פעילה ואנרגטית ולמצות כל רגע בחיים.

לאחר מספר שנים היא חלתה שוב בסרטן הריאה, עברה ניתוח בהצלחה והחלימה שוב. זו הייתה תקופה קשה מאד עבורה,נפשית ופיזית. הסרטן חזר בפעם השלישית בבלוטות הלימפה, אך סבתא נלחמה שוב וניצחה.

הערכים שהיו חשובים לסבתא להעביר לילדיה ולנכדיה הם ש"אין דבר העומד בפני הרצון", הכל ניתן להשיג בדרך הישר והכי חשוב הוא להאמין בעצמך.

החלום של סבתא כנערה היה תמיד לצאת מהעוני שבו היא הייתה חיה כדי לחיות חיים טובים יותר לה ולילדה.

הזוית האישית

ליאל: מאחלת לסבתא בריאות טובה ואריכות ימים!