מאגר סיפורי מורשת

פתיחה

שמי ליה אובאיידוב, אני בחרתי להציג את סיפור חייה של סבתא שלי, דליה דניאלוב.

בחרתי סבתי, דליה, בגלל שאני והיא ממש קרובות ואנחנו תמיד נמצאות בקשר אחת עם השנייה. שמה של סבתי הוא דליה דניאלוב. סבתא שלי נולדה בגבול רוסיה, בשנת 1948 כשסבתי הייתה בת שנה היא עברה לגור באוזבקיסטן בעיר סמרקד.

היא התגוררה בבית יתומים, בלי הורים ובלי אחים. לסבתי לא היה אב, הוא נהרג כאשר הייתה ילדה קטנה. זאת הסיבה בגללה אימא של סבתא שלחה אותה לבית יתומים עד גיל 14. לאחר גיל 14 היא נשלחה לפנימייה שהתעסקה שם בספורט ו‏אתלטיקה עד גיל 18.

בשנת 1990 סבתא שלי עלתה לארץ ישראל עם משפחתה, בעלה, ושמו ישראל דניאלוב והילדים שלה. הם עלו לארץ ישראל בגלל שבאוזבקיסטן הייתה אנטישמיות קשה מאוד ולכן הם עלו לישראל. הם עלו בעלייה הגדולה של שנות ה – 90. המשפחה התיישבה בעיר נתניה והם גרים שם עד היום.

בתמונה של סבתי וסבי בצעירותם – היום סבי ז"ל

תקופת הלימודים

סבתא שלי למדה בבית יתומים, היא הייתה בבית היתומים מאז שהיא הייתה קטנה עד גיל 14. לסבתי החיים בבית היתומים היו טובים, סבתא שלי התעסקה ולמדה שם בעיקר ספורט, אתלטיקה, שחייה, כדורסל, כדורגל, ריקודים ועוד. היא מאוד אהבה לעסוק בספורט, דרך בית היתומים היא השתתפה בתחרויות ארציות וזכתה המון פעמים במדליות ופרסים.

חיי משפחה

סבתי גדלה ללא אחים וללא אב. אימא של סבתא שלי הייתה עקרת בית, ובאותה התקופה הייתה מלחמת העולם השנייה. היה עוני ורעב גדול, ולכן אימא של סבתא שלי שמה אותה בבית היתומים. לאחר האוניברסיטה היא הכירה חלק מבני משפחתה המורחבת, בנות דודות, בהמשך עברה לגור אצלם, ואת אחותה החורגת שמה נינה. לאחר כמה שנים סבתא שלי הכירה את סבא בקולנוע בעיר סמרקנד והם התחתנו בסמרקנד. לסבתא שלי יש חמישה ילדים: רפי, מארק, אמיל, ויקי ורושל כולם ביחד עלו לארץ ישראל עם כל הדודים, הילדים והאחיינים.

עבודה ועיסוק

לאחר שסבתא שלי הייתה בבית היתומים היא הלכה לאוניברסיטה ושם למדה גרמנית כדי להתקבל להיות מורה לגרמנית בבית ספר. לאחר כמה שנים היא התקבלה להיות מורה לגרמנית. כשסבתי ומשפחתה עלו לארץ ישראל היא עבדה בחקלאות 13 שנה, לאחר טיפלה בקשישים 17 שנה וכך המשיכה לעבוד. סבתא שלי ממש אהבה את עבודותיה ועבדה תמיד במרץ, בחריצות וחוכמה.

עלייה לארץ

בשנת 1990 כל בני המשפחה של סבתי עלו לארץ ישראל, הם עלו לארץ ישראל כיוון שבאוזבקיסטן הייתה אנטישמיות קשה מאוד ולכן הם עלו לארץ ישראל. זו הייתה העלייה הגדולה של שנות ה – 90 לישראל.

המשפחה של סבתא שלי עברו לנתניה ושם חיו עד היום. העלייה לארץ הייתה טובה כולם היו שמחים ומאושרים שעלו לארץ. התרבות בישראל הייתה קשה עבור סבתי ומשפחתה, וגם היה להם קשה להסתגל במדינה החדשה. לאט לאט הם למדו את השפה ואת התרבות כאן.

אורח החיים היום

כיום סבתא שלי מתגוררת בנתניה ביחד עם הבן הקטן שלה רושל, מידי פעם אנחנו מבקרים אותה. בשבתות ובחגים אנחנו עושים אצלה קידוש. לסבתי יש 11 נכדים ונין אחד. ס

בתא שלי מאוד אוהבת לבשל ולאפות מאכלים מהעדה, היא אוהבת ספורט ולפעמים אנחנו עושות אימון ביחד, לצלם תמונות כמו ים, פרחים, סלפי.

סבתא שלי אומרת: "החלום שלי הוא להיות מאושרת ביחד עם המשפחה שלי, תמיד להיות בסביבתם ורק להיות שמחה איתם."

הזוית האישית

ליה: הניתי מאוד לכתוב את העבודה עם סבתי, לשמוע את הסיפורים מילדותה, על העבר שלה, על הפנימייה והמעבר לארץ ישראל.

סבתא דליה: היה לי מאוד כיף לספר לנכדה שלי על העבר שלי, במיוחד שהנכדה שלי התעניינה.