מאגר סיפורי מורשת

שמי מור שבו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, דינה ברדה, ומעלה את סיפור ההיסטוריה המשפחתית של הוריה – אהרון שתיוי ז"ל ואמיליה שתיוי, בת 91 כיום.

היכרות בין סבא רבא וסבתא רבתא

סבא רבא אהרון שתיוי ז"ל נולד בלוב בזלטן בשנת 1928. סבתא רבתא אמיליה שתיוי נולדה בלוב בעיר טריפולי בשנת 1932. סבא אהרון שירת בלוב בצבא הבריטי כשוטר ויום אחד הוא הגיע לסנדלריה לסדר את נעלי הצבא שלו ובעל הסנדלריה היה אביה של סבתא אמיליה ששידך ביניהם. סבא אהרון וסבתא אמיליה התחתנו בטריפולי ושאפו להגיע לארץ ישראל כמה שיותר מהר כי הם היו רדופים ועשו זאת בפחד ובסתר מפני הנאצים שכבשו את לוב מידי האנגלים בסיוע של האיטלקים והקימו בה שלושה מחנות ריכוז. הגדול והידוע היה ג'אדו והשניים האחרים היו גריאן וסידי עזז. היה להם בבית מקום מסתור שבנו בונקר מתחת לאדמה.

הם עלו לארץ ישראל באונייה באוגוסט בשנת 1949. המסע נמשך כשבוע ימים בערך, עד שהגיעו לארץ ישראל. סבתא אמיליה הייתה בהריון ראשון בחודש השישי עם עלייתה לארץ ישראל. כשהגיעו ארצה סידרו להם כמעין מחנה עולים גרו באוהלים, לאחר מכן גרו בשיכונים בגבעת שמואל ואחרי מספר שנים רכשו בית בבני ברק. לסבא רבא ולסבתא רבתא נולדו בישראל חמישה ילדים, 20 נכדים ו-46 נינים. אני מור, הנין של סבא רבא אהרון ז"ל וסבתא רבתא אמיליה ודור שלישי לילידי הארץ.

סבא רבא אהרון שירת בצבא בחיל רגלים והשתתף במלחמת סיני "מבצע קדש" בשנת 1956. סבא נפצע קשה מאוד במלחמה זו, הוא איבד את עינו מרסיס של פגז. סבא חי ותפקד עם עין אחת בריאה ועין אחת תותבת. הוא הוכר כנכה צה"ל וזכה לאות הוקרה. סבא עבד כקב"ט באוניברסיטת בר אילן וזכה לתעודת עובד מצטיין. הוא עבד בעבודה נוספת במפעל לליטוש מרצפות ושילב בין שתי העבודות. סבא רבא וסבתא רבתא היו אנשים חרוצים ומאושרים תמיד בחלקם. הם הקימו משפחה לתפארת וחינכו אותם לערכים ולדרך ארץ.

סבתא רבתא וסבא רבא מצד אמי הגיעו לכאן מטריפולי, בירת לוב. הישוב בו התגוררו היה כפרי. השפה המדוברת באותו אזור הייתה ערבית. כאשר נכבשה לוב על ידי איטליה דיברו גם איטלקית. אימא של סבי ואבא של סבתי מצד אמי דיברו וכתבו באיטלקית שוטף,  אך דיברו גם ערבית וגם עברית. לבוש אופייני לאותו אזור -הנשים לבשו שמלות. נהגו ללבוש לבוש צנוע. מאכלים אופייניים היו קוסקוס, מפרום, חריימה, ספינג'. אז לא הייתה קיימת מדינת ישראל ויהודי לוב עברו תקופה קשה במהלך השואה, ובפרעות שהתרחשו בשנת 1945 ובשנת 1948. בשנת 1958 הוחלט לפרק את הקהילה היהודית. כיום אין יחסי שלום בין טריפולי לישראל.

השם של סבתא רבתא הינו עמליה. מקור השם איטלקי. שמות ההורים של סבתא רבתא – מרים וניסים. שמות האחים – אינס, יואב, יוסף. אביה של סבתא רבתא היה סנדלר. סבתא רבתא התייתמה מאמה כשהייתה בת 12.

סבתא רבתא גרה בעיר טריפולי בבתים בני שתי קומות. הם כבסו בגדים בגיגית. הם גרו בשכונה מעורבת של יהודים וערבים, היה בית כנסת בקרבת מקום. ההורים לבשו "סדאד" – זוהי מעין גלביה. הם אכלו ביום יום "מניסטרה", אלו פסטות. בשבתות אכלו קוסקוס, מפרום, חריימה. בחגים נהגו לשחוט כבש ולאכול עם השומן שנקרא "לייה".

מתכון משפחתי – חריימה

מטגנים בצל ומשחימים. בקערה: 3 כפות רסק מלאות כף פלפל צ'ומה שטוחה (שמורכב משום, פפריקה חריפה, לימון, מלח) לימון שלם – לסחוט כפית כמון כפית קרויאה (קימל טחון) כפית מלח חצי כוס מים. מוסיפה לבצל המטוגן נותנת לבעבע ואז מוסיפה את הדגים .20 דקות על אש נמוכה. חשוב: לא הופכים את הדגים, מזיזים את הסיר מצד לצד.

גלגולו של חפץ

החפץ שבחרנו להביא הוא עלי ומכתש, החפץ הובא מטריפולי שבלוב. הוא נוצר בשנת  1930, ועשוי נחושת בצבע זהב. הסיפור המשפחתי שקשור בחפץ :סבתא רבתא קיבלה את המכתש והעלי מאמה והעבירה את זה במתנה לסבתא שלי. החפץ שימש את הנשים במטבח לטחינה, כתישה של תבלינים ומעיכה של מזון מוצק עבור תינוקות. החפץ בן 100 שנים ועבר שלושה דורות. אין קשר בין החפץ שלנו לבין ארוע היסטורי מתולדות עם ישראל. יש לציין כי  עלי ומכתש מוצגים במוזיאונים כמורשת ליהדות עולי לוב.

הזוית האישית

מור הנכד המתעד: היה לי מאוד כיף לעשות עם סבתא דינה את התכנית. סבתא, נהניתי לשוחח איתך ולשמוע את הסיפורים המדהימים שלך על משפחתנו. אני גאה בך סבתא, בסבתא רבתא אמיליה, ובסבא רבא אהרון זלאני. אני מאחל לך, סבתא יקרה, ולסבתא רבתא – בריאות, אושר וכל הטוב שיש.

סבתא דינה: שמחתי לשתף אותך בהיסטוריה המשפחתית. אני מאחלת לך חיים טובים ומאושרים, תמשיך בדרכם של הוריי שחינכו אותנו לדרך ארץ, ערכים ואהבת הזולת.