מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה טביב

ילדותי הייתה קשה מאוד לא היה להורי הרבה כסף לכן הייתי צריכה לעזור להורי הייתי עובדת במשק שהיה מאחורי הבית שלי עד כיתה ה' הייתי לוקחת את האחים שלי לבית הספר ואז אחרי בית הספר הייתי באה הביתה לוקחת את החלב והולכת לשם אותו ליד שער הכניסה יחד עם צנצנת שבא היו שמים את הכסף על החלב אחרי כיתה ה' לא הלכתי ללימודים ופשוט הייתי נשארת בבית ועובדת במשק .

היה לנו משהו בין סוס לחמור ואיתו היינו משטחים את האדמה כדי שנוכל לגדל גם פירות וירקות אבא שלי לפעמים היה עוזר לי אבל הרוב אני הייתי עושה לבד הייתי מעלה לפינת המושב את הפרות כי היה שם עשב וגם את החלב הייתי לוקחת את במריצה וכך הייתי מעלה כמו ממש גדולה של חלב, הפירות היינו לוקחים בארגזים אני הייתי לוקחת את הארגז על הכתפיים שלי וכך הייתי מעלה אותם למעלה של המושב וגם היו לי מלאה שיפשופים בכתף בגלל שהייתי שמה את הארגז על הכתפיים שלי ואף אחד לא היה עוזר לי. אימא שלי לפעמים הייתה עוזרת, אבל אני הייתי מעלה, רק אני. רק אבא שלי היה עוזר לי לקטוף את הפירות כמו: מלפפונים, חצילים, גמבות וכו'.

אני הייתי עובדתי במשק וגם עבדתי בדיוק עם בתור הכנת סירים ועבדתי רק שהייתי בת 18 ולא הלכתי לצבא ועבדתי במשק מתי שהייתי בת פחות משתיים עשרה.

בעלי שלומו הציע לי נישואים ואני הייתי בת 25 כשבעלי הציע לי נישואים. כך זה היה: בעלי שלומו לקח אותי למקום שקט בכפר סבא ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה להתחתן איתו? בגלל שסבתא של בעלי רצתה לזכות ולראות אותו נשוי ולהיות ביום החתונה שלו. כך בגיל 26 התחתנו. יש לנו היום שלוש בנות ובן אחד שנפטר בתאונה. לשלושת הבנות שלנו קוראים: נעמה, נורית ורעות ולבן ז"ל קוראים עמי.

כיום אני בת 70 ויש לי נכדים ונכדות.

סבתא בחגיגת מימונה אצל חברים

הזוית האישית

נויה: חוויתי הייתה ממש כיפית ומרגשת וגם קצת עצובה, בגלל שבדרך כלל אמורה תקופת הילדות להיות כיפית והיה לי קצת עצוב לשמועה שסבתא שלי לא יכלה לחוות את החוויה הזאת שנקראת ילדות בכיף.