מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ג'סי, נולדתי בתאריך 28.12.1955 בלה סרנה שבצ'ילה.

נולדתי בעיירה קטנה ליד הים, בעיירה הייתה קהילה יהודית קטנה. האטרקציות שהיו הן שני בתי קולנוע, וה"מוניות" היו עגלות עם סוסים. את החלב היו מחלקים לבתים ומוכרים קרח כי לא היו מקררים, ואת  כל הכביסות היו עושים בגיגית אחת גדולה. הפחם היה על פחם (במקום חשמל).

הבית היה מרובע עם מישה חדרים, סלון, מטבח, פתיו (מסדרון גדול) ושני חצרות.

יחסי השכנות היו בעיקר ברחוב, היינו מכירים את כולם (כולם הכירו את כולם). היינו יוצאים לשחק ביחד עם ילדי השכנים במשחקי חוץ כמו משחקי כדור וגולות, כולם היו מאוד מגובשים. דוגמאות למשחקים ששיחקנו הן: דוקים, גוגואים, גולות, דילגית, קלאס, היינו נוסעים באופניים, משחקי כדור, פינג פונג, משחקי קלפים – מלחמה. בילדותי שיחקתי כדורסל ואפילו הייתי קפטנית הנבחרת.  בנוסף הייתה לי חבורה סודית עם כמה ילדים, אהבנו ללכת לכיכר העיר, לקולנוע ולים. אני לא בקשר איתם עד היום בגלל שעברתי לארץ בגיל יחסית מוקדם.

אהבתי ללמוד, בעיקר מתמטיקה וספרות, ובערך את כל המקצועות חוץ מאנגלית. למדנו בבית ספר נפרד – בנים ובנות לחוד. בתיכון לא היו תיכונים מטעם העיר, היה צריך ללמוד בבה"ס פרטי, היה חדר אוכל במקום שכל אחד מביא אוכל מהבית, היינו לומדים משעה 16:00 עד 17:00. כשהמורה היה נכנס כולם היו עומדים, למורה הייתה סמכות להכות את התלמידים או להושיב אותם בפינה של הכיתה (זה היה מקובל בהרבה מקומות באותה תקופה). היו במקום עטים מחטים עם דיו, במקום דבק היו מערבבים קמח עם מים, ובמקום מחק היו משתמשים בלחם. המנהלת הייתה יושבת בכניסה לבית ספר ובודקת את אורך החצאית, אורך הצווארון, ושהציפורניים והידיים נקיות.

ימי ההולדת היו כמו היום – עוגה, נרות, ברכות ומתנות. בחגיגת יומולדת אחת קיבלתי מעיל "מונגומרי", כשעברתי לעיר הגדולה לאוניברסיטה.

אני הבת הבכורה, ובתור האחות הבכורה הייתה לי הרבה אחריות, אך מצד שני היה לי הרבה חופש ועצמאות על עצמי. היחסים עם האחים וההורים היו טובים מאוד. מאוד נהננו והיינו יוצאים לטיולים עם המשפחה והחברים. כשהייתי נערה רציתי להיות חוקרת מוח, חיפשתי מה המשמעות לקיום האנושי.

צבא

אני לא שרתי בצבא מפני שעליתי לארץ בגיל 20 ולא נתנו לי ישר להיות תושבת הארץ באופן רשמי, כך שעבר זמן וכשהפכתי לתושבת הארץ כבר הייתי גדולה מדי בשביל לשרת בצבא. היום אני מתחרטת על זה כי אולי אם הייתי עושה צבא הייתי מסתדרת יותר בחברה הישראלית.

זוגיות

הכרתי את אביעם (בעלי) בירושלים בתקופה שהוא למד באוניברסיטה העברית ואני למדתי במכללת הדסה והיינו שכנים. אני זוכרת שגרנו בשכונה ששמה קריית שובל ויום אחד שמעתי מישהו מנגן למטה ברחוב וירדתי לראות מי זה ולשמוע את המוזיקה יותר טוב. כאשר ירדתי למטה גיליתי שזה הוא, ולאחר מכן הוא הזמין אותי לאכול איתו וככה התאהבנו והפכנו לחברים. בימי הנישואים שלנו קיבלתי מתנות ממנו, אך המתנה שהכי ריגשה אותי הטבעת שהוא קנה לי. בנוסף היינו יוצאים למסעדות והוא היה קונה לי פרחים ותכשיטים. הבילויים שהיו לנו ביחד הם מסעדות, צימרים, ומידי פעם גם ח"ול, קולנוע וכו' …  פרנסתינו הייתה מעבודתינו – אני עבדתי במעבדה בבית החולים מאיר בכפר סבא, ובעלי ניהל עסק משפחתי לברזל.

הורות

אני הפכתי להיות אמא בגיל 28. הערכים שהיו חשובים לי להעביר לילדי הם בעיקר כנות, לא לשקר, לא לגנוב, לא להתחצף, נתינה לזולת, אהבת אחים, אהבת הארץ וכו..

לימודים ועבודה

אני למדתי להיות לבורנטית בתור עובדת מעבדה, למדתי בצ'ילה רוקחות ובארץ למדתי מעבדה רפואית במכללת הדסה ירושלים. בחרתי בתחום זה בגלל שלא ידעתי עברית כשהגעתי לארץ, ורציתי לעסוק במשהו פרקטי ולא מסובך מבחינת השפה, ובנוסף עבודה זו הייתה קשורה לגוף האדם, מה שעניין אותי במיוחד בצעירותי. עבדתי בעבודה זו כ- 40 שנים, משנת 1982-2022. אהבתי את העבודה ונהניתי לעבוד בעבודה זו.

הזוית האישית

היה לי מעניין ללמוד עלייך ועל משפחתינו, היה לי כיף לעשות איתך את עבודתי.