מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי גלית על שם סבתי. נולדתי בישראל.

כל ילדותי גרנו בנתניה בדירת שלושה חדרים, 11 אחים. זכור לי שבהתחלה כיבסנו ביד ואז התקדמנו וקנינו מכונת כביסה, בישלנו בסירים. אבא היה בעל שתי מסעדות ואימא שלי עקרת בית. היינו אוכלים את האוכל של אימא – אוכל טריפוליטאי, קוסקוס, מפרום, טבית.

"המטבח הלובי או המטבח הטריפולטאי הוא תערובת של המטבח הערבי והמטבח הים-תיכוני, עם השפעה איטלקית חזקה. המורשת של איטליה, מהימים שבהם לוב הייתה קולוניה שלה, ניכרת בעיקר בפופולריות של המאכל האיטלקי פסטה, ובמיוחד מקרוני. מנה מקומית מפורסמת בלוב היא הספרא וקוסקוס, העשוי סולת מותפחת, ומשמש כבסיס לבשר ולתפוחי אדמה אבדומה אל מנה הקרויה "מפרום". מנה זו פופולרית גם בישראל. מאכלים נפוצים נוספים הם שארבה, מרק מתובל מאוד, ובזין, סוג מוקשה של פסטה, העשוי משעורה, קמח ומים. ישנם גם מספר סלטים כגון: סלט חמוצים הקרוי: מסייר." (מתוך ויקיפדיה)

חברותיי גרו קרוב אליי ושיחקנו קלאס, גומי ועוד משחקים בחוץ. בשעות הפנאי עזרתי לאימא ואבא במסעדות. למדתי בבית הספר-"מוריה", למדנו את כל המקצועות שלומדים היום. אני זוכרת שהייתי תלמידה אהובה וכל המורים אהבו אותי. מורה שזכור לי במיוחד היא המורה יונה סילבר. לא היו הרבה מסיבות אבל טיולים כן. לא אהבתי ללמוד, אהבתי לעזור לאימא שלי בבית. היינו משפחה מרובת ילדים.

כשהתבגרתי אהבתי להאזין לאום כולתום, פריד אל אטראש, מייק בראנט, הפינק פלויד. היינו רוקדים דאנס. אהבנו לצאת לקולנוע השרון ולצפות בסרטים החדשים שיצאו. כדי לשמור על קשר היינו משתמשים בטלפון ציבורי, אסימונים וטלכארד.

את בעלי הכרתי בשכונה, היינו שכנים והתאהבנו. נולדנו לנו ארבעה ילדים ויש לנו כיום שבעה נכדים.

הזוית האישית

ניב הנכד המתעד: נהניתי לבצע את התכנית הזו יחד עם סבתא.