מאגר סיפורי מורשת

שמי גלינה בן (לפני שהתחתנתי קראו לי גלינה אברבוך) והיום אני בת 70. נולדתי באוקראינה. נולדתי רביעית והיו לי שלושה אחים גדולים. קוראים להם אלכסנדר, בוריס ופאבל. גרנו באוקראינה במשך שלוש שנים, ואז עברנו לקזחסטן. קזחסטן הייתה חלק מברית המועצות. אחת הסיבות למעבר היא  ששלחו לשם משפחות כדי שיעבדו שם ויטפחו את המדבר. וכך גם אנחנו נשלחנו לשם. אבי עבד בתקשורת (רדיו, טלפונים, טלויזיות) ואמי בעיקר תפרה ובישלה.

החיים בקזחסטן

קזחסטן זכורה לי כמדברית ומלאה בחולות. בקיץ היה ממש חם, אבל בערב הטמפרטורה הייתה נופלת. בסתיו היו הרבה פירות מתוקים וטעימים. המון סוגים של תפוחים, שזיפים, ענבים, מלונים, אבטיחים ועוד הרבה פירות. בחורף ירד שלג, אבל בגלל שבצהרים היה חם הוא היה נמס. אני זוכרת שהיינו משחקים בשלג ובנינו ממנו בתים. באביב, היו הרבה פרחים בכל מיני צבעים.

כשלמדתי בכיתה א', אחי הגדול בוריס למד בכיתה ה'. בבית הספר שלנו היה רדיו, שבכל בוקר מספרים מה קרה בבית הספר. מספרים על תלמידים מצטיינים גם על תלמידים שהרביצו, כדי ללמד את השאר. בכל בוקר הייתי מקשיבה לרדיו הזה ותמיד אמרו שאחי, בוריס, היה מצטיין וזה מאוד ריגש אותי. אני ופאבל היינו מאוד קרובים. היינו ביחד בהפסקות וחיכינו אחד לשני אחרי בית הספר כדי לחזור ביחד הביתה.

לא היה לנו מקרר לכן קיררנו את האוכל עם מים קרים. ליד הבית שלנו היתה חנות, שהלכנו אליה כדי לקנות אוכל. לא היה לנו ברז. באמצע השכונה הייתה משאבת מים, ובכל יום שאבנו מים לדלי.

אחרי כיתה א' חזרנו לאוקראינה. הייתי בת 8.

בילדותי

החיים באוקראינה

הגענו לאוקראינה והתחלתי ללמוד את השפה. הייתי תלמידה מצטיינת ואהבתי מאוד ללמוד. הכיתה שלי הייתה מאוד חברותית והיינו נפגשים ביחד אחר הצהרים. לא היו לנו טלפונים. בבית שיחקנו במשחקי זיכרון, סיפרנו סיפורים, ועשינו הצגות.

הטלוויזיות פעם היו מאוד גדולות אבל המסך היה מאוד קטן. כשהמציאו את הטלוויזיה הצבעונית אנחנו לא הבנו איך זה אפשרי, וממש הופתענו מההמצאה. אבא שלי קנה אותן בשנייה שיכל. היא הייתה ממש עבה, לא שטוחה כמו היום.

כשהיינו בכיתה ה', העבירו את הכיתה שלי לבית ספר חדש. היינו כיתה מאוד מחוברת. אני הצלחתי בלימודים ועזרתי למי שהתקשה. היינו צריכים ללמוד בעל פה שירים באוקראינית ורוסית. נפגשנו ולמדנו אותם ביחד. בכיתות גבוהות יותר למדנו שיעורי העשרה ואני למדתי פיזיקה וכימיה.

ספורט 

כשהייתי בקזחסטן בכיתה א' התחלתי ללמוד בלט. מאוד אהבתי את הבלט ואת המורה. אבל כשחזרנו לאוקראינה, לא היה איפה ללמוד. כשהייתי בכיתה ד' המורה בבית הספר אמר לי ללכת ללמוד התעמלות מכשירים. למדתי התעמלות והשתתפתי בתחרויות במשך שש שנים, עד סיום בית הספר.

עבודה ונישואין

בגיל 17 התחלתי לעבוד בתחנת תקשורת וטלפונים, ובערבים למדתי באוניברסיטה. אחרי שנתיים הכרתי את בעלי והתחתנתי איתו. הכרתי אותו דרך אח של חברה שלי, והתחלנו לצאת כשהייתי באוניברסיטה. בגיל 20 נולד בני הראשון, אנדריי. בגיל 27 נולד בני השני, אנטון אביה של קסם.

עלייה לארץ

בשנת 1999 בני אנדריי עלה לישראל ביחד עם אשתו ובנו. היה לי מאוד עצוב שהם עזבו, החזקתי את נכדי לושה בידיים והוא אמר: "גם לי עצוב לעזוב". עניתי לו שתהיה לנו פגישה שמחה במיוחד כשנתראה שוב. תקשרנו דרך אפליקציית צ'אטים. אנטון למד באוניברסיטה, ולא חשבנו על עלייה לארץ. אחרי כשנה, אנטון אמר לי שהוא גם רוצה לעלות לישראל. אמרתי לו שיסיים ללמוד באוניברסיטה. כשהוא קיבל שני תארים הוא עלה לארץ לבד. אני נשארתי לבד עם אימא שלי שהייתה בת 81 באוקראינה. המשפחה שלי הייתה בישראל. לא ידעתי מה לעשות והייתי בלחץ. החלטנו לעלות לארץ, וזה היה מסע קשה. היינו צריכים לסדר המון מסמכים. עזבנו את הדירה שלנו בלי למכור אותה, ורק אחרי עשר שנים בערך אח שלי מכר אותה. אימא שלי ואני היינו ביחד על הספינה בדרך לישראל, וכל הזמן הרגשנו לחוצות ומתוחות כי לא ידענו למה לצפות, לא ידענו מה מחכה לנו בישראל. יחד עם זאת, האוכל על הספינה היה טוב, היה יפה ונעים על הספינה. כשהגענו לארץ התגוררנו בדירה הקודמת של אנדריי. לקחנו המון ספרים, בגדים ואת מכונות התפירה והסריגה שלנו.

הסתגלות לארץ ולמידת השפה

עליתי בגיל 48 ולמדתי באולפן. היה לי קשה ללמוד את השפה העברית. ידעתי לכתוב מעולה בלי שגיאות, אבל היה לי מאוד קשה לדבר. פחדתי להגיד מילה לא נכונה. הלכתי לאולפן שוב ושוב. התרגלתי לעברית בעיקר אחרי שאמי, אימא של קסם, הצטרפה למשפחה שלנו והייתי צריכה לדבר איתה בעברית. עבדתי בתור רואה חשבון, וטיפלתי בהמון ילדים.

כיום 

היום אני גרה עם בני הקטן אנטון, עם אשתו ועם נכדיי. אני מבשלת ועוזרת במטלות הבית. אני מאוד אוהבת להכין מאכלים וקינוחים למשפחתי. אני גם תופרת וסורגת, ונהנית עם משפחתי בכל יום.

מסר לדור הצעיר

יש לי המון מסרים להעביר לדור הצעיר. ראשית, תלמדו להיות חברים. חבר זה לא סתם להיפגש ולהנות, אם חבר חשוב לך אתה תעשה בשבילו הכל! ואם מישהו בוגד בך – זה כמו שיכרות לך את הידיים, כי לסלוח אתם יכולים אבל לחבק כבר לא. יש עוד המון ביטויים שאני שומעת מאז שאני קטנה ואני בטוחה שכולם צריכים ללמוד אותם ולחיות דרכם!

הזוית האישית

קסם: אהבתי להקשיב לסבתי שסיפרה לי את סיפור ילדותה המסקרן. שמחתי ובעיקר הופתעתי לשמוע איך התנהלו החיים בעבר וכמה שהם שונים מאיך שהם מתנהלים היום.