מאגר סיפורי מורשת

שמי אייל ליאון, השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להביא את סיפורה של סבתא שלי, גבי ליאון. סבתא גבי נולדה בשנת 1942 ברומניה בעיר בוקרשט להוריה לבית משפחת כהנא. הם עלו לישראל בשנת 1951.

רקע הסיפור

הסיפור של סבתא מתחיל ברומניה בשנות הארבעים.

היא בילתה את ילדותה המוקדמת בבוקרשט. שם חיה עם הוריה ואחותה חיי רווחה.

היא למדה בבית ספר וחוותה ילדות נורמלית ורגועה יחסית. סבתא מספרת שהיו אירועים של "גזענות שקטה", לא היה אף מקרה שהיא זוכרת שעשו להם משהו, אבל תמיד לא הרגישה "בנוח" להיות היהודייה. למשל בתחילת שנת הלימודים היו שואלים מי יהודי? אירועים אלו וכנראה נוספים גרמו להוריה להחליט לעזוב את החיים הנוחים ברומניה ולעלות לארץ רחוקה, צעירה ולא מוכרת שהם שמעו עליה שנקראת ישראל.

העלייה

סבתא עלתה בשנת 1951.

כשהיא הייתה בת שמונה ואחותה הצעירה בת שלוש. תנאי העלייה היו קשים. המשטרה רדפה אחרי אבא של סבתי ואיימה לתפוס אותו ולכן הם החליטו להתפצל ולא לעלות לארץ ביחד כמשפחה. אימא שלה חשבה שזה עדיף כדי שאם חלילה יתפסו את אב המשפחה היא ושתי בנותיה לא יהיו יחד איתו ויוכלו עדיין להגיע לארץ. לבסוף הם הצליחו להגיע לארץ.

ההתאקלמות בארץ

ההתאקלמות של סבתי בארץ הייתה טובה מאוד. היא למדה מהר מאוד את השפה. היא נכנסה לבית ספר יסודי בחיפה והעלו אותה כיתות במהרה, היא מאוד אהבה את האוירה והחיים בארץ, והכירה חברות טובות. חברות שעם חלקן היא בקשר עד היום.

היה לה קשה להתרגל לחום בישראל ולעומת מזג האויר הקר ברומניה זה היה להם בלתי נסבל (בשנות החמישים לא היו מזגנים וגם לא מאווררים). ההבדל ברמת החיים: היה הבדל גדול בין רמת החיים שלהם ברומניה לישראל.

ברומניה הם היו עשירים, רמת החיים שלהם הייתה גבוהה, היה להם בית גדול ומרווח עם מרתף ענק. כשהגיעו ארצה הם היו כמעט חסרי כל, לקחו איתם כמה מזוודות עם ציוד (כל אחד מהם היה רשאי להביא ציוד ששקל עד 40 קילו), אבל את כל הכספים והנכסים של המשפחה לא יכלו להוציא מרומניה (גם לא למכור את הבית ברומניה, אז הם פשוט עזבו אותו) כך שרוב הרכוש והכסף של המשפחה נשאר ברומניה.

כשהגיעו לארץ בהתחלה הם גרו במטבח בדירה של חברים.

הקנאה בצברים

סבתא אומרת שאפשר להגיד שהיא קינאה. היא רצתה מאוד להיות צברית. אבל אחרי חצי שנה בארץ כבר לא היה לה מבטא בכלל היא למדה עברית מצוין, והרגישה לגמרי כמו הצברים שנולדו בארץ. ולפעמים כששאלו אותה מאיפה היא הייתה אומרת שנולדה בארץ, כי היא רצתה להיות צברית אמיתית.

החזרה המטורפת לרומניה

סבא וסבתא ביקרו פעם אחת ברומניה הם נסענו לרומניה בשנת 2007. שלושת הבנים שלהם כבר היו אחרי צבא. והם לקחו מזוודה ותיק צבאי.

אחרי שהם נחתו הם לא מצאו את המזוודה. אחרי הרבה זמן הגיע אליהם שוטר ושאל אם זו המזוודה שלהם. הם אמרו שכן, ואז השוטר הכניס אותם לחדר והשאירו אותם שעות בחקירות. מסתבר שזה בגלל שהיה בתיק כדור (של נשק), שכנראה נשאר מאחד הבנים מהצבא. הם ניסו להסביר לשוטרים שאין שום סיבה שיהיה להם כדור של נשק, מה נעשה איתו?

אבל לא האמינו להם וחשבו שהם ניסו להבריח נשק והתייחסו אליהם כמו פושעים.

ברומניה בתקופה הזו היה מאוד מקובל לקבל ולתת שוחד. היה קל מאוד לשחד אנשים. ובאמת הם לקחו עורכת דין מקומית שפשוט עזרה לנו והם שיחדו המון המון אנשים (שוטרים, פקידים, שופטים…)

ביום של הטיסה חזרה לישראל  הם היו מאוד מאוד לחוצים, סבתא התקשרה לבנה הצעיר (אבא שלי), ואמרה לו שלא יאחר ושיגיע בזמן לשדה התעופה. הוא סיפר לחברתו (לימים, אימא שלי) שאימא שלו נשמעה מאוד לחוצה והוא מעולם לא שמע אותה ככה.

ביום הטיסה הם התחבאו כמה שעות בשירותים, רק כדי שלא ימצאו ויעצרו אותם והם ידעו שברגע שהם עולים למטוס אל על הם בטוחים ואף אחד לא יוכל לעצור אותנו. כשעלו על המטוס, אנשי הצוות ששמעו על הסיפור שלנו היו מאוד מופתעים שנתנו לנו לצאת מרומניה ולעלות על הטיסה ארצה.

מאז המקרה הזה, שלושת בניה טסו לרומניה לטיול שורשים, אך הם לא העזו לנסוע איתם ולחזור שוב לרומניה מפחד שהם רשומים שם כפושעים נמלטים ושינסו לעצור אותנו שוב.

הפריט המיוחד שסבתא הביאה ארצה

לסבתא יש עד היום בובת חרסינה שהיא קיבלה במתנה בגיל חמש שהיא הביאה מרומניה והיא באמת מופתעת שהיא לא נשברה ונשארה איתה כל השנים (כנראה הרבה בזכות זה שסבתא לא מרשה לאף אחד להוציא אותה מהמזנון או לגעת בה). כשהיא הייתה קטנה וכעסה על ההורים שלה היא החזיקה את הבובה ואמרה שהיא  בורחת מהבית.

הזוית האישית

אייל ליאון: מאוד נהניתי לעשות את העבודה ולמדתי הרבה דברים חדשים עלי ועל סבתא.