מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא בתקופת הילדות

אני וסבתא ברגע של שטות
תמונה כיתתית ליד פסל האריה השואג בתל חי.
נערה בת שתיים עשרה, בתקופת מלחמת ששת הימים

שלום, שמי חוי רוזנברג – קראוס בנעורי, נולדתי ב1955 בחיפה.

ברצוני לספר לכם על תקופת מלחמת ששת הימים. השבועות שלפני המלחמה, הימים של המלחמה והחודשים שאחרי המלחמה.

ב-18 לחודש מרס בשנת 1967, מלאו לי שתים עשרה שנים והורי חגגו לי את בת המצווה, במסיבה רב משפחתית וחברים. הייתה חגיגה שמחה ואוהבת. כל החברים שלי נהנו מאוד (ועד היום, כשאנחנו נפגשם, החברים מזכירים את האירוע).

באופן כללי לילדים בטבעון היו חיים שמחים, טובים, ומלאי מעש. כולם לא היו עשירים, אבל כל מבוקשינו היה לנו. חיינו בצניעות ובאושר.

כשלושה שבועות אחרי בת המצווה, חל שינוי משמעותי בביטחון המדינה. ג'אמל עבדול נאצר, נשיא מצרים, החליט להטיל סגר על ים סוף, וחסם את מיצרי טיראן (באב אל מנדייב), לאוניות ישראליות. מצרי טיראן הם מצרי ים השוכנים בפתחו של מפרץ אילת ומקשרים בינו לבין הים האדום. בגדה המזרחית שלהם חצי האי ערב ובמערבית חופי חצי האי סיני שבמצרים

דבר זה פגע בכלכלת המדינה מאוד. שכן, כל הסחורות שהגיעו ממזרח, לא יכלו להיכנס לישראל, אלא דרך הקפה של כל יבשת אפריקה, כניסה לים התיכון ופריקה באחד משני הנמלים: חיפה או אשדוד, דבר שגרם לייקור המוצרים עקב השיט הארוך והזמן הנוסף.

מדינת ישראל נכנסה מיד לכוננות, כיון שהמצרים הכניסו כוחות צבא גדולים לסיני, נוספים על אלה שכבר היו.

גויסו הרבה אנשי מילואים לצבא, והיה חוסר בכוח עבודה במשק הישראלי. לכן, "גייסו" אותנו בני הנוער, למלא את מקומם של המגויסים, בנוסף ללימודים. כל גיל לפי היכולת שלו. אותנו, ילדי כתות ו', שיבצו לשמור על חזות הישוב. ניקינו את הרחובות, גזמנו את הצמחים, השקנו את הגינות הציבוריות, חילקנו את דברי הדואר לבתים, וסיפקנו את התרופות מקופות החולים, אל האנשים הזקנים .

לאחר שבעה שבועות של המתנה, בה כל המגויסים ישבו וחיכו לראות מה יקרה, ב – 5 ביוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. המלחמה נקראה כך, כי נמשכה ששה ימים.  בין התאריכים  5-11.6.1967. מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה משמונה ורבע בבוקר 5 ביוני עד שש בערב 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד. המלחמה הסתיימה בניצחון של ישראל. איומים כבדים הופעלו על ישראל, וגם איומים על מלחמה. לכן ישראל היית צריכה להקדים. ויקיפדיה

אותנו המלחמה תפסה כשסיירנו בוואדיות של טבעון, עם המורה לטבע. זה היה בוקר יום ראשון, שבו היינו נוהגים להגיע לביה"ס מוקדם, לקבל מפה ותמונות פרחים וצמחים, והיינו אמורים לזהות אותם בשטח. לקראת סיום הסיור נשמעה אזעקה. אנחנו לא התרגשנו ממנה , כי היינו רגילים לשמוע אזעקה מבסיס חיל האויר ברמת דוד. לא שמנו לב, שהאזעקה הייתה חזקה יותר, וממש מעל ראשינו. כשהגענו לבית הספר, המנהל רץ מהר לקראתנו והורה לנו להיכנס מהר לשוחות. הוא אמר לנו שהודיעו ברדיו שפרצה מלחמה. סיימנו את הלימודים באותו היום , פחות או יותר כרגיל, פרט לכך שכאשר נשמעה אזעקה, רצנו אל השוחות.

עוד באותו היום הודיעו לנו שלמחרת לא נחזור לבית הספר, אלא נגיע לאזור התכנסות, ששם שיבצו אותנו למשימות העזרה בקריה.

כאשר ביצענו את המשימות שהוטלו עלינו בצורה מושלמת, קבלנו הרבה מאוד מחמאות מראשי הקריה.

מידי פעם נשמעה אזעקה והיינו אמורים להיכנס למסתור. לא היו הרבה מקלטים, ולכן לא פעם נכנסנו רק לאיזו חורשה, או גן והסתתרנו בין הצמחים.

ביום השני נשמעה אזעקה בשעה חמש וחצי לפנות בוקר. אמא העירה אותי ואת אחותי, ורצנו למקלט שהיה בבית סמוך, אצל אחד השכנים. בזמן השהות במקלט נשמע פיצוץ. היינו מאוד חרדים ודואגים. עם הישמע האזעקה השנייה, לשחרור מהמקלט, רצנו מהר הביתה לראות שהכל בסדר. מה שראינו היה טיל סורי שהתפוצץ בשדה בין הבית שלנו לקיבוץ אלונים. מיד הגיעו כוחות הביטחון, כיבו את האש, ולקחו את שאריות הטיל , כדי לחקור אותו.

ביום הרביעי של המלחמה, ב -8.6.1967, אמא ואני ישבנו במרפסת הבית ושמענו חדשות. אמא החלה לבכות והייתה התרגשות גדולה. אני נבהלתי כי עד אז לא ראיתי את אמא בוכה. נגשתי אליה חיבקתי אותה ושאלתי מה קרה. מסתבר  שבחדשות הודיעו על שחרור העיר ירושלים, והגעת כוחות צנחנים אל הכותל. לנו הילדים היה פחות ברור מה חשיבות שחרור ירושלים. להורים שלי, שהיו ניצולי שואה, זה היה אירוע מיוחד וחשוב. אמא התרגשה מאוד.

ב-11.6.1967, היום האחרון של המלחמה, בשעות האחרונות שלה, נכבש גם הגולן. כך הסתימה מלחמת ששת הימים.

לאט לאט החיים חזרו למסלולם, המגויסים שוחררו והמדינה למדה לחיות עם ניצחונה הענק.

אחת הבנות בכיתה שבה למדתי, הייתה בתו של אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר, הוא  ארגן לנו טיול לרמת הגולן. זה היה הטיול השנתי שלנו. ביום הראשון טילנו בתל חי, שמענו את סיפור מגני תל חי ונפילתם של טרומפלדור וחבריו. אחר כך עלינו לבית הקברות של קיבוץ כפר גלעדי, אל פסל האריה השואג, לכבוד הנופלים בתל חי. משם נסענו למצודת ישי (מצודת כ"ח).

את הלילה עשינו במגרש הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי.

למחרת עלינו לרמת הגולן, ובקרנו בתל עזזיאת ובתל פאחר שנכבשו ע"י חיילים מגולני. שמענו את סיפור הקרבות. עמדנו דקת דומיה לכבודם של הנופלים, ושרנו את התקווה בראש זקוף ובגאווה.

ההמשך של השפעת מלחמת ששת הימים על חיי, היה בטיול משפחתי עם הורי, אחותי וסבתי בירושלים, ברחבת הכותל המערבי, בבית לחם  בקבר רחל אימנו, ובמערת המכפלה בחברון.

הזווית האישית

סבתא: יש חשיבות ערכית לעבודה משותפת נכדה – סבתא. השהות ביחד, העברת סיפורי חיים , ותוך כדי כך סיפורי היסטוריה של המדינה, והחברה הישראלית.

מאיה: היה מאוד כיף, נהניתי לעבוד עם סבתא ולמדתי הרבה על ילדותה ועל עברה..

מילון

שוחות
תעלות הגנה

חרדים
פוחדים (גם סוג של זרם ביהדות – דתיים מאוד)

מצודת כ"ח
כ"ח = 28, משטרה בריטית שנתפסה ע"י הערבים, כשהבריטים עזבו את הארץ, ולוחמי הפלמ"ח שחררו אותה ותוך כדי הקרב נפלו 28 מהלוחמים.

ציטוטים

”לאט לאט החיים חזרו למסלולם, המגויסים שוחררו והמדינה למדה לחיות עם ניצחונה הענק.“

הקשר הרב דורי