מאגר סיפורי מורשת

שמי בתיה, נולדתי בשנת 1955 ברומניה בעיר גלץ, לאבא שלי קראו מרצל כץ ולאימא שלי קראו שינה כץ. יש לי אח אחד ושמו אודי.

בשנת 1960 עליתי לארץ יחד עם סבתא שלי וההורים שלי. עלינו באונייה מרומניה לאיטליה ומאיטליה לישראל. ההורים החליטו לעלות כי חשו באנטישמיות רבה ברומניה ורצו לבוא למדינה שלנו.

הגענו למושב אביבים בצפון הארץ על גבול לבנון, גרנו שם כשנתיים, הוריי רצו לעבור לעיר מרכזית יותר והועברנו למעברת אור עקיבא. ואחר כך עברנו לבניין רכבת ארוך. אבא עבד בקק"ל ולאחר מכן במפעל של מזרונים שנקרא 'אליאס קיסריה'. אימא עבדה עם תינוקות שטיפלה בהם ואחר כך עם אנשים מבוגרים.

אני דיברתי רק רומנית אבל בגן כבר התחילו ללמד אותי עברית ובכיתה א' כבר למדתי גם לכתוב ולקרוא בעברית. כשעלינו לארץ כל אחד דיבר בשפה שלו, עד שהילדים הלכו לבית הספר ולמדו עברית. בתור ילדה היו לי הרבה חברות שהגיעו מארצות שונות. בהתחלה היה קשה לתקשר כי לא הייתה לנו שפה אחת משותפת.

אני זוכרת שהיו קונים לי לפני כל תחילת שנה מחברות, חוברות וספרים בחנות והיינו משלמים בלירה, שהייתה אז המטבע הישראלי. המחברות היו פשוטות מאוד ואפילו גזרו אותם לחצי. במושב אביבים שבצפון למדתי עד כיתה ג' ואז עברנו לאור עקיבא. לאחר מכן למדתי בבית הספר התיכון בפרדס חנה.

קצת לפני מלחמת יום כיפור, בשנת 1973 התגייסתי לצבא וחילקתי מנות קרב לחיילים. מנות קרב זה אוכל שלא צריך לחמם, הוא מגיע בתוך קופסאות ששומרות על טריות האוכל. בהמשך שירתי בדימונה בתפקיד סודי במשרד הביטחון. שירתי שנתיים עד שהשתחררתי מהצבא. ביומי הראשון ביחידה נכנסתי למועדון והתחלתי לדבר, וחייל אחד הגיב "איזו רומניה הגיעה, איזה ריש יוצא מגרונה". כך שוב הזכירו לי את היותי רומניה.

ניצה חברתי הטובה עד היום ואני בזמן השירות

אחרי הצבא התחלתי לעבוד בחברת איטונג שבפרדס חנה, זו חברת מוצרי בנייה ואני הייתי אחראית חדר מחשב. בהמשך עברנו מפרדס חנה לתל אביב בעקבות מקום העבודה שלי.

התחתנתי עם סבא איציק, נולדו לנו ארבעה ילדים, מאיה, שני, אחיעד ובן. אחרי החתונה טיפחנו שתי כלבות שקראו להן שוני וסול.

יום נישואינו

בשנת 2018 נפטרה אימא שלי ובשנת 2008 נפטר אבא שלי.

אני רוצה להעביר לדור הבא את חשיבות וחובת כיבוד הורים, "אל תשליכני לעת זקנה" שימרו על קשר עם ההורים והסבים, לכו לבקר אותם, שתפו אותם בחייכם והקשיבו להם.

הזוית האישית

בתיה: נהניתי מכל רגע בזמן התיעוד עם הנכדה, שמחתי שילדה בגילה מתעניינת בעבר שלנו. זו תכנית נפלאה!

עמית: היה כיף לראיין את סבתא וללמוד על העבר שלה.