מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי שולמית ירוסלבסקי ואני סבתא של אסתי יעקובוביץ.

נולדתי להוריי איטה קיילא ודובער רוזנברג ז"ל. אני קרויה על שם סבי ששמו היה שלום. סיבה נוספת לשמי היא, כיוון שבאותו שבוע בו נולדתי הכריזו על סיום מלחמת העולם השנייה ובא שלום לעולם, על כן קראו לי הוריי בשם 'שולמית'.

נולדתי בעיר סמרקנד שבבוכרה שברוסיה. כאשר מלאו לי שנה אחת, בשנת תש"ו, עזבו הוריי את רוסיה וכעבור שנתיים, בסוף שנת תש"ח 1948, הפלגנו באונייה "מולדת" והגענו לארץ ישראל מיד לאחר מלחמת השחרור.

מקום מגורי ילדותי

גרנו בעיר לוד בבית ערבי נטוש, בדירה שקבלנו היו שלושה חדרים, שניים גדולים ואחד קטן. בדירה הייתה מרפסת סגורה שקראנו לה 'וירנדה', חדר שירותים ללא מקלחת ובצד היה מטבח עם כיור אחד ללא שיש וארונות מטבח. אבי התקין אצטבאות מקרשים במקום ארונות לאחסון הכלים, וגם שני שולחנות קטנים במטבח במקום שישים לבשרי ולחלבי.

הייתה לנו חצר גדולה מאוד, שגידלנו בה עצי פרי: שני עצי אשכוליות, עץ תפוזים, עץ לימונים, עץ תפוחים, עץ גויאבות ועץ אלונה. והייתה לנו גם חצר אחורית ששם גידלנו תרנגולים. בא בנה שלחן מקרשים שהיו בחצר. כדי שיהיה על מה לאכול. היה שם גם ספסל גדול  לישיבה.

השכונה בה גדלתי

בית הכנסת היה קצת מרוחק מביתנו. מסביבנו היו בצד אחד בתים רבים ובצד השני הייתה התחנה של רכבת ישראל. הרעש של הרכבת לא פסק כמעט לרגע, הרכבת עבדה ביום ובלילה. ובמיוחד בלילות היה קשה לישון.

את הקניות ערכנו במכולת הקרובה לבית. גרנו בשכונה מעורבת, יהודים חסידים וגם יהודים שלא היו שומרי תורה ומצוות עדיין. אך הקשר בינינו היה טוב מאוד, הזמנו את ילדי השכנים לשבתות  והשפענו עליהם לטובה. עד היום יש קשר חם בין אחיותיי לבנות השכונה לשעבר, הן מוזמנות לשמחות שלנו. אני מתגעגעת לאחדות ולשלווה ששררה ללא כל תחרות.

המשפחה

אבי דוב בער, אמי איטה קיילא, אני הבכורה, אסתר, רבקה, שמעון, שפרה, נחמה, יוסף יצחק, חני, בתיה. בית דיברנו בשתי שפות אידיש ועברית. אבי עבד בהרבה עבודות עד שנהיה דוור. אמי הייתה עקרת בית ואימא מסורה, שטיפלה בחום, באהבה ובמסירות בילדים.

הוריי היו אנשים בעלי חסד והכנסת אורחים. כל אורח שהגיע לעיר, שלחו אותו לרבי בריש, שהוא יארח אותו ויביא לו הכול: אוכל שתיה ומיטה… את רוב כספו הוא חילק לצדקה. הוריי היו אנשים נאים ויפים, כי המידות הטובות והפנימיות השתקפו בחיצוניות שלהם.

זיכרונות ילדות

הזיכרון הכי מתוק: החתונה של דודה חנה שהתקיימה בביתנו.

הזיכרון הכי מפחיד: שנפל עלי חלון, ונפצעתי בשני מקומות ביד, וירד לי המון דם.

ילדותי

הייתי ילדה רגילה וחברותית בת בכורה במשפחה, עזרתי לאמי מגיל  צעיר מאוד, בקיצור, אף פעם לא הייתי תינוקת…. ולא היו לי שעות פנאי.

היה לי שיער ארוך וקלוע בצמה, לפעמיים אחת ולפעמיים שתיים. אף פעם לא הלכתי עם שיער פזור או קוקו. אהבתי לאסוף בולים לייבש עלים ופרחים, וגם פרפרים מדהימים. היו ממתקים אבל לא בביתנו, כי אמרו לנו, שזה עושה כאבי בטן.

החברות שלי היו: הבנות של רב העיר ועוד בנות מכל מיני עדות, ואפילו לא כל כך דתיות, ואנחנו קירבנו אותן. שיחקנו בחצר ובבית. אהבתי לשחק בדומם, צומח, חי ומדבר.

לימודים

למדתי בבית הספר "בית יעקב". היו מקצעות קודש: תורה, נביא, דינים ויהדות. היו גם מקצעות חול: חשבון עברית היסטוריה גאוגרפיה וטבע הנדסה ציור זמרה מלאכה. אהבתי מאוד מאוד את מקצעות הקודש. הייתי מאוד טובה בזה. שאר המקצעות לא אהבתי במיוחד, אבל למדתי. היו טיולים, לא נסענו לכל הטיולים כי לא היה כסף בבית. היו גם מסיבות יפות ושמחות. היו הרבה  שיעורי בית ומבחנים יותר מהיום, וקיבלנו תעודות.

עיסוקיי

הייתי מורה בבית ספר חב"ד רסקו לוד, בתור מחנכת לכיתה ג'. רכשתי את מקצוע ההוראה בסמינר למורות בית יעקב בבני ברק. בחרתי בלימודי ההוראה, כי זה היה המקצוע הכי מתאים לבת חרדית. וגם כי היו חסרות אז הרבה מורות. נהניתי מאוד מאוד בעבודתי. אני ממשיכה במקצוע זה עד היום, ולא יצאתי לפנסיה. תמיד הייתי בוחרת במקצוע ההוראה האהוב אלי ביותר.

עבדתי בהוראה כל הזמן. אחרי החתונה כיוון, שבעלי התמנה לרב  נעשיתי רבנית, והתווספו לי עוד תפקידים כרבנית.

המנהגים בביתנו

כל החגים אהובים עלי, במיוחד חג הפסח שמביא בכנפיו את אוויר האביב.

תמיד ציינו אצלנו את ימי ההולדת. הכינו לפעמים עוגה לכבוד היום, ואמרו דברי תורה.

אצלנו נהגו ונוהגים את כל מנהגי חב"ד. הדרו והקפידו מאוד בכל נושא חג הפסח. לא היו ממתקים ולא נכנס לבית שום דבר קנוי בפסח, רק את מה שהכינו לבד בבית. לא השתמשנו בתבלינים חוץ ממלח. את הסוכר היו מרתיחים עם מים לפני פסח ואחר כך מסננים את מי הסוכר דרך בד, שאם חלילה יש שם איזה שהוא פירור הכול נשאר בבד. בפסח קילפו את כל הפירות והירקות. לא אכלו את הירק או הפרי בקליפתו. שמרו מכל משמר על שרויה – שלא ייפול פירור מצה לתוך צלחת או כוס. ואם נפל – הניחו את הצלחת בצד עד לשנה הבאה.

נהגנו לעשות את ליל הסדר בבית של סבתא שלנו עם כל הדודים והדודות. אבל בפסח הקפידו מאוד, שלא אוכלים מאכלים של אחרים. לכן, כולם היו באים עם סירים, ואוכלים מהאוכל שכל משפחה הכינה לעצמה. אבא שלי היה מספר הרבה סיפורים בליל הסדר, לא רק על יציאת בני ישראל ממצרים המקורית, אלא גם על גאולת מצרים הפרטית שלו.

פורים –  חג הפורים היה חג מאוד מאוד שמח. הקפדנו מאוד על כל מצוות פורים. מקרא מגילה, תמיד היו קוראים לנו את המגילה בבית. אחר כך  שלחנו משלוח מנות  בכל העיר ולכל החברות. הקפדנו לתת מתנות לאביונים. הרבה אנשים  היו דופקים על דלת ביתנו בפורים, כדי לקבל מעות פורים. הממתקים היו בשפע, והילדים לקחו בלי הגבלה. את סעודת הפורים התחילו בערב. בתחילה ישבו בשולחן כל בני המשפחה: הדודים, הילדים והנכדים. ואחר כך באו גם כל בני הקהילה.

הקמת המשפחה

כשהגעתי לגיל שידוכים, הציעו להוריי את סבא עבורי. נפגשנו בבית אחד הדודים של אבי בעיר לוד. דיברנו ושוחחנו, ואחרי כמה פגישות כתבנו לרבי וקיבלנו ברכה ונעשה השידוך.

התחתנו בחודש אלול תשכ"ד, כשהייתי בת 19 וחצי באולם בתל אביב בשם המועדון המסחרי. ילדתי את בני הבכור כשהייתי בת 21 וסבא היה בן 23. נולדו לנו שלושה בנים ושמונה בנות ונכדים כ"י. הם משתדלים לבוא בכל זמן פנוי. הקרובים באים לעיתים קרובות יותר, והרחוקים מתי שמתאפשר.

אימא שלך נולדה ראשונה מהתאומות. תמיד היא ואחותה התאומה, נחמי, היו חברות הכי טובות. הם למדו באותה כיתה, כי אז בבית הספר הייתה רק כיתה אחת בכל שיכבה. הרבה פעמים המורות היו מתבלבלות ביניהם, עד היום הם ביחד והרבה אנשים מתבלבלים.

כיום

אני קמה בשבע ורבע בבוקר. כמובן, אומרת מודה אני, נטילת ידיים, ברכות השחר וכו'. שותה כוס קפה חם ומתפללת. אחר התפילה אני מסדרת את הבית, וכשהוא מסודר ונקי, אני מכינה ארוחת בוקר לסבא ולי.

בימי ראשון אני הולכת ל"פלדמן קריז" (ספורט עדין ששומר על בריאות הגוף ועל הרגליים), וכאשר אני חוזרת, אני מכינה שיעור לערב, שאני מוסרת לנשים באשדוד. הנכדות, שנמצאות אצלי חוזרות מבית הספר, ואני מכינה להן משהו לאכול, ומכינה ארוחת ערב מבושלת. אחרי מנחה וערבית אנחנו אוכלים ארוחת ערב. לאחר שחזרנו משעור באשדוד לומדים חת"ת.

בימי רביעי אני יוצאת בתשע ורבע לבית הספר אחרי תפילה וארוחת בוקר משותפת. חוזרת בשתיים בצהריים וממשיכה כרגיל. בימי שני ושלישי אני מעבירה הדרכה לכלות. וביום חמישי הכנות לשבת.

שבת

לכבוד השבת הבית מלא ריחות התבשילים האהובים של: דגים, סלטים לדגים, מרק, עוף, תוספות לעוף, וקינוח לפתן תפוחי עץ.

הרבה פעמים יש אורחים לסעודה. בסעודה שרים את הזמירות שמופיעים בסידור "אזמר בשבחין" בסעודה בלילה, ו"אסדר לסעודתא" בסעודה בבוקר, וניגוני חב"ד. התענוג הכי נפלא שהנכדים אומרים דברי תורה.

לפני פסח אני אוהבת לנקות את הבית באופן יסודי, אני לא אוהבת לכסות דברים אני מנערת ספרים וכו', זאת הזדמנות לגעת דברים.

חפץ יקר ערך

יש לי כמה חפצים יקריי ערך ומשמעותיים עבורי: כיסויים לכלה של הרבי, ערכה של ברית מילה מבד של הרבי, תהילים שנתן לי בני מהרבי, כוס מפח ששימש לארבעת הכוסות בליל הסדר בסיביר.

ספר התהילים שבידי הוא משנת תשמ"ה, בני בנצי היה אז ב"קבוצה". הוא לקח תהילים והניח במקום שהרבי מתפלל, כדי שהרבי יקרא בו. באותו יום אחר כך, הוא שלח לי את הספר ליום הולדתי שחל בז' ניסן.

 בצעירותי

הזוית האישית

הנכדה אסתי: תודה לך סבתא, שפינית מזמנך לספר לי. סיפורך מרתק ומעניין, למדתי ממנו הרבה. מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת ממני ומכולם.